טנזניט – הבדלי גרסאות

חייט יליד [[גואה]] בשם דה סוזה (de Souza), שהתגורר בארושה שבטנזניה ושעסק בזמנו החופשי בחיפוש [[זהב]], מצא שברים שקופים של גבישי אבן חן שצבעם משתנה בין כחול עז לסגול על רכס הרים סמוך למררני, כ-70 קילומטרים דרומית מזרחית לארושה. הוא החליט כי המינרל הוא [[אוליבין]] (ליתר דיוק [[פרידוט]], אבן חן מאוליבין), אך לאחר בדיקה החליט שטעה וכי מדובר ב[[דיומורטיריט]], מינרל בצבע כחול שאיננו אבן חן. זמן קצר אחר כך הראה דה סוזה את האבנים לג'ון סול (John Saul), [[גאולוג]] וסיטונאי של אבני חן שמושבו ב[[ניירובי]], שבאותו הזמן עסק בכרייה של אבני [[אקוומרין]] באזור שסביב [[הר קניה]]. סול, בעל תואר שלישי מ-[[MIT]] ושאחר־כך גילה את המרבצים הידועים של אבני ה[[אודם]] באזור טסאבו שב[[קניה]], פסל את ההשערות כי האבנים הם דיומורטיריט או [[קורדיאריט]] ושלח את הדגימות לאביו, היימן סול, שהיה סגן נשיא ברשת חנויות האופנה [[סאקס בשדרה החמישית]]. היימן סול הביא את הדגימות למכון ה[[גמולוגיה|גמולוגי]] של אמריקה ששכן בבניין מול החנות ושם זיהו נכונה את אבן החן החדשה כצורה של [[זואיסיט]]. זיהוי נכון נעשה במקביל גם על ידי מינרלוגים ב[[אוניברסיטת הרוורד]], ב[[המוזיאון הבריטי|מוזיאון הבריטי]] וב[[אוניברסיטת היידלברג]], אבל האדם הראשון שזיהה את האבנים בצורה נכונה היה איאן מקלאוד (Ian McCloud), גאולוג שעבד בשירות ממשלת טנזניה והתגורר ב[[דודומה]]. היימן סול נתן לתכשיטן ללטש שתיים מהדגימות והראה אותן להנרי פלאט (Henry Platt) מחברת התכשיטים הנודעת [[טיפאני]], שמיד העריך את יופיין של אבני החן וטבע את השם "טנזניט" כרמז לארץ המוצא של האבן. שתי אבנים אלו שובצו אחר־כך בטבעות.

מעבדה הצליחה לייצר חיקוי של טנזניט אותו היא משווקת תחת השם "טנזניק" (''tanzanique''). האבן מחקה בנאמנות את צבעו של הטנזניט הקלאסי, אך אין לה את תכונת הפליאוכרואיזם הבולטת של הטנזניט. טנזניט הוא צורה של המינרל [[זואיסיט]] בעוד שהטנזניק הוא צורה של [[פורסטריט]] (סוג של [[אוליבין]]). חיקוי נוסף של הטנזניט שנעשה פופולרי לאחרונה הוא [[זירקוניה]] (אבן מלאכותית שמשמשת כתחליף ליהלום) שנצבעה בצבע המחקה את הגוון של ה[[אזוביון]] (לוונדר).