היסטוריה של תוניסיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1אספ\2 |
ויקישיתוף בשורה |
||
שורה 1:
'''ההיסטוריה של תוניסיה''' היא היסטוריה עשירה ורבגונית של מדינה המצויה לחוף [[הים התיכון]] על אדמת [[צפון אפריקה]], שהייתה במשך שנים מרכז תרבותי ומסחרי. תוניסיה הייתה מיושבת מזה אלפי שנים בשבטים [[ברברים (עם)|ברברים]], אך היוותה מוקד להגירה מכיוונים שונים. ה[[פניקים]] הקימו בה את ה[[אימפריה]] האדירה [[קרתגו]], ולאחריהם שלטה באזור [[האימפריה הרומית]]. ב[[המאה ה-7|מאה השביעית]] נכבשה תוניסיה בידי ה[[ערבים]] ה[[אסלאם|מוסלמים]], וב[[המאה ה-10|מאה העשירית]] הייתה בסיסה של [[השושלת הפאטימית]] ה[[אסמאעיליה|אסמאעילית]]. בתקופה הערבית שלטו שליטי תוניסיה בשטחים נרחבים ב[[צפון אפריקה]] וכן ב[[סיציליה]] והגיעו עד ל[[קלבריה]] שבדרום איטליה. במאות שלאחר מכן הייתה תוניסיה בשלטונם של שליטים רבים. [[צרפת
==היסטוריה קדומה==
[[
ה[[ברברים (עם)|ברברים]] היו תושביה המקוריים של תוניסיה מזה אלפי שנים, לאחר שיישבו את המרחב האדיר ב[[צפון אפריקה]] שבין נהר ה[[נילוס]] ל[[האוקיינוס האטלנטי|אוקיינוס האטלנטי]]. כתובות החרוטות בסלעי הסהרה, כלים וצלמיות נמצאו ב[[מגרב]] כמו גם [[דולמן|דולמנים]] המזוהים עם הברברים הקדומים. מסלולי הנדידה העונתיים לאורך הסהרה רצופים בממצאים ארכאולוגיים המראים על נוכחות קדומה, כמו גם עדויות כתובות של שליטי [[מצרים העתיקה]], וסוחרים שנדדו באזור [[הים התיכון]].
שורה 11:
==קרתגו==
[[
{{הפניה לערך מורחב|קרתגו}}
שורה 18:
קרתגו, או קרת-חדשת, נוסדה ב[[המאה ה-9 לפנה"ס|מאה ה-9 לפנה"ס]] על ידי מתיישבים מהעיר [[צור]]. על־פי המסורת (אשר אין לה, כנראה, בסיס היסטורי) נוסדה העיר על ידי [[דידו (מלכת קרתגו)|דידו]], בת מלך צור, שנאלצה לברוח מעירה מחשש שתרצח על ידי אחיה, [[פיגמליון]].
בד בבד עם שקיעת התרבות הכנענית והפיניקית במזרח, עם עלייתן של [[אשור]] ו[[בבל]], במהלך [[המאה ה-6 לפנה"ס|המאה השישית]] ו[[המאה ה-7 לפנה"ס|המאה השביעית לפני הספירה]], החלה קרתגו להתבלט בין יתר ערי המדינה. באמצע המאה השישית לפני הספירה תחת שלטון המצביא [[מאגו]] הייתה כבר לעיר מדינה עצמאית, רכשה לעצמה שותפי מסחר נומידים וברברים, והחלה להתפשט באזור הים התיכון, תוך שהיא הופכת למובילה בין ערי המדינה הפיניקיות בצפון אפריקה. הקימה תחנות מסחר ב[[סרדיניה]] וב[[סיציליה]], ב[[איביזה]] שב[[האיים הבלאריים|איים הלאריים]] ובמקומות נוספים ב[[חצי האי האיברי]], ואף הייתה לשותפת מסחר של ה[[אטרוסקים]]. התרחבות זו הובילה את קרתגו לעימות עם ה[[יוון העתיקה|יוונים]] שרצו לשלוט בנתיבי הסחר בים התיכון. לקראת סוף המאה השישית לפני הספירה התרחש מאבק בין הפיניקים, היוונים, והברית האטרוסקית-פונית לה הייתה שייכת קרתגו. אחת מתוצאותיו של המאבק הייתה החלשתם של האטרוסקים עד כדי כך שה[[רומא
במהלך [[המאה ה-5 לפנה"ס|המאה החמישית לפני הספירה]] המשיכו הקרתגים בהשתלטות על אזור הים התיכון. ב-[[480 לפנה"ס]], [[חמילקרת (בן מאגון)|חמילקרת]] נכדו של [[מאגו]] ניסה לכבוש את [[סיציליה]] מעיר המדינה היוונית [[סירקוסאי]]. הניסיון כשל לאחר תבוסה ב[[קרב הימרה ]], אך הייתה זו אך תחילתו של מאבק ארוך בין קרתגו ואנשי סירקוסאי. אך היוונים היו עסוקים במאבקיהם עם [[האימפריה הפרסית]] במזרח, ועם הרומאים במערב. בתקופה זו עשו הספנים הקרתגים חיל. הם פיתחו את נתיבי הסחר בסהרה, הקימו תחנות מסחר לאור חופי צפון אפריקה ודרום איבריה, ובמהלך [[המאה ה-5 לפנה"ס|המאה החמישית לפני הספירה]] אף חצו את [[מיצרי גיברלטר]] והקימו תחנות מסחר לחופי אפריקה המערבית וב[[האיים הקנריים|איים הקנריים]]. השפעתה המסחרית של קרתגו הגיעה עד [[בריטניה]] בצפון ועד מרכז [[אפריקה]] בדרום. ידועים מסעות מחקר נרחבים של ספנים מקרת-חדשת, כגון מסעותיו של [[חנון הספן|חנון]] שהקיפו את מרבית חופה המערבי של אפריקה, או של [[חימילקו]], שהגיעה עד לחופיה הצפון-מערביים של אירופה.
שורה 34:
[[המלחמה הפונית הראשונה]] בין [[264 לפנה"ס]] ל-[[241 לפנה"ס]] החלה ב[[סיציליה]] והתפתחה למלחמה ימית בה למדו הרומים את אמנות הלחימה הימית, והצליחו לשלוט בה ולנצח. קרתגו איבדה את [[סרדיניה]] ואת שליטתה ב[[מערב סיציליה]]
[[המלחמה הפונית השנייה]] בין [[218 לפנה"ס]] ל-[[201 לפנה"ס]] החלה בעיר [[סגונטו]] ב[[ספרד]] של ימינו. [[חניבעל]], מנהיג הקרתגנים כבש את העיר, שהייתה בעלת ברית חשובה של רומא. הפעולה הביאה לסכסוך ולהכרזת מלחמה. מסגונטו החל חניבעל להתקדם אל [[איטליה]] כשהוא מוביל את צבאותיו המצוידים ב[[פיל
במהלך התקופה שלאחר מכן בנו הקרתגנים את האימפריה שלהם מהיסוד, ובמהלך שנים ספורות התאוששו ושבו להיות מרכז מסחרי משגשג במערב הים התיכון, אם כי לא חזרו לגדולתם הקודמת. רומא הביטה בהתפתחויות אלו בדאגה, ולבסוף, לאחר הכרזת מלחמה של קרתגו על המלך הנומידי מסיניסה, הכריזה רומא מלחמה על קרתגו בטענה כי בניגוד לתנאי כניעתה הכריזה מלחמה שלא ברשותה של רומא. [[המלחמה הפונית השלישית]] שהתרחשה בין [[149 לפנה"ס]] ל-[[146 לפנה"ס]] הביאה לאובדנה המוחלט של קרתגו. העיר נהרסה, ותושביה נמכרו לעבדים.
==הפרובינקיה הרומית אפריקה==
[[
לאחר חורבן קרתגו הפך שטחה של העיר לחלק מה[[פרובינקיה רומית|פרובינקיה הרומית]] [[אפריקה (פרובינקיה רומית)|אפריקה]]. הפרובינקיה, ששטחה חפף לערך את שטחה של תוניסיה המודרנית הייתה פרובינקיה מרכזית ועשירה, ורבים מן האירועים המרכזיים בתולדות רומא העתיקה התרחשו בה. תושבי הפרובינקיה שמרו במידת מה על ייחודם האתני, והשפה הכנענית בה דברו תושבי קרתגו נותרה שפת הדיבור במשך מאות שנים לאחר חורבן העיר עצמה.
שורה 55:
[[המינות הדונאטיסטית]] שהולדתה על אדמת קרתגו, היוותה מכשול להתפתחות הנצרות באזור. המינות נוצרה לאחר רדיפת הנוצרים על אדמת אפריקה בידי הקיסר [[דיוקלטיאנוס]] בסוף [[המאה ה-3]] ותחילת [[המאה ה-4]]. רדיפה זו גרמה לפיצול בשורות הנוצרים. נוצרה מחלוקת בשאלה האם לקבל לשורות הכנסייה נוצרים שהמירו את דתם בלחץ הרדיפות. מחלוקת נוספת הייתה האם יכול כומר, שאינו ראוי מבחינה אישית, להעניק את ה[[סקרמנט]]. בשנת [[315]] אירע הפיצול, כאשר בראש הכופרים עמד הבישוף של קרתגו, דונאטוס.ל כפירה בממסד הצטרפה גם תסיסה עממית נגד האימפריה הרומית ונגד המסים הכבדים. בתחילת המאה החמישית לספירה, גרש הקיסר הרומי [[פלביוס אוגוסטוס הונוריוס|הונוריוס]] את הדונאטיסטיים מכנסיותיהם. גם [[אוגוסטינוס]] נלחם בדונאטיסטים. הם חברו למהפכנים עממיים ונקראו משוטטים (circumcelliones). הדונאטיסטים גינו את העוני והעבדות, וקראו לשחרור עבדים ושמיטת חובות. הם שדדו והרגו עשירים, ואף ביקשו למות בעצמם: הם קפצו לאש או מעל סלעים תלולים.
בשלב זה הייתה האימפריה הרומית מצויה בדעיכה. בשנת [[439]] כבשו ה[[ונדלים]] בהנהגת מלכם [[גנזריך]] את הפרובינקיה אפריקה, והפכו את קרתגו לבירתם.
== ימי הביניים ==
===הכיבוש הערבי===
[[
ראשוני הפולשים ה[[אסלאם|מוסלמים]] הגיעו לשטח תוניסיה עוד בשנת [[648]] בתקופת שלטונו של ה[[ח'ליף]] [[עות'מאן בן עפאן]]. בשנת [[670]] נכנס לתוניסיה צבאו של השליט המוסלמי [[עוקבה בן נאפע]]. ה[[ערבים]] שהגיעו בדרך היבשה, כבשו את המבצרים הביזנטים שלאורך החוף. הם הקימו את העיר [[קירואן]] בשנת [[673]] והשתמשו בה כבסיס על מנת להשליט את דת האסלאם אל מול כיסי התנגדות של נוצרים וברברים. בתהליך זה הוחרבה שוב העיר קרתגו, בשנת [[698]]. לאחר חורבן קרתגו הייתה תוניסיה למוסלמית, וכך נותרה עד היום. תוניסיה הפכה למרכז טבעי להשפעה הערבית והאסלאמית בצפון אפריקה, וזאת בשל היותה בעלת תשתית עירונית, חקלאית ומסחרית הדרושה להקמת מדינה ריכוזית. בתוך דור אחד קיבלה כל האוכלוסייה באזור את האסלאם, ואף הברברים, שמעולם לא קיבלו עליהם את הנצרות, הפכו למוסלמים.
שורה 82 ⟵ 81:
ב-[[1492]] הביאה נפילת [[ממלכת גרנדה]] המוסלמית, כמו גם [[גירוש ספרד]] להגירה מוסלמית ויהודית לתוניסיה. הבאים הביאו עמם כישורים וכוח אדם איכותי שהביא לפריחת הממלכה החאפצית. אך שגשוג זה היה קצר ימים.
ירידת כוח השלטון המרכזי הפך את תוניסיה למקור לפעילות [[שודד ים|שודדי ים]] שאף ייסדו בה ממלכה בהנהגת יורד הים ה[[טורקיה|טורקי]] [[ח'יר א-דין]] (ברברוסה) בשנת [[1534]]. ברברוסה, שפעל בשמו של הסולטאן העות'מאני [[סולימאן המפואר]] הדיח את השליט החאפיזי אל חסן, שנאלץ לפנות לעזרת גורמים חיצוניים. ה[[ספרד
בין [[1534]] ל-[[1574]] הייתה תוניסיה זירה למאבק הכוחות בין [[ספרד]] ו[[טורקיה]]. באזור החוף שלטו הספרדים, ואילו מעבר לשם שררה האנארכיה. מצב עניינים זה נמשך עד לכיבוש הארץ בשנת [[1574]] על ידי [[האימפריה העות'מאנית]].
שורה 91 ⟵ 90:
==תוניסיה הצרפתית==
[[
השפעתם של שודדי הים על המדיניות של תוניסיה הביאה להתערבות אירופית גוברת בענייני תוניסיה. שליטי תוניסיה, מצידם, שאפו למודרניזציה, וקיבלו את הבאים בברכה. הביי [[אחמד בן מוחמד]], ששלט בין [[1837]] ל-[[1855]] ניסה להנהיג רפורמות בסגנון אירופי. הוא ביטל את ה[[עבדות]] בתוניסיה, העניק זכויות אזרח ל[[יהודים]], והסתייע בצרפתים בבניית צבאו. [[מוממד השלישי א-סאדיק]] ששלט בין [[1859]] ל-[[1882]] היה אישיות מפתח בהתגברות ההשפעה הצרפתית בתוניסיה. ב-[[1861]] פרסם, בהשפעת [[נפוליון השלישי]] [[חוקה]], שהייתה החוקה הראשונה בעולם הערבי, וצעד קדימה לקראת הקמת [[רפובליקה]] בנוסח [[אירופה|אירופי]]. החוקה כללה מתן זכויות נרחבות לאירופים השוהים בתוניסיה. אך הרפורמות נקטעו בשל מצבה הכלכלי החמור של תוניסיה. א-סאדיק נאלץ ללוות כספים מצרפת, לשם ניהול ענייני המדינה ודיכוי המרידות, וב-[[1869]] הכריז כי אינו יכול להחזיר את חובותיו, וכלכלת המדינה ניתנה בידי ועדת נציגים של נושיו מ[[צרפת]], [[בריטניה]] ו[[איטליה]]. איטליה גילתה אף היא עניין רב בנעשה בתוניסיה, ושתי המדינות, צרפת ואיטליה, התחרו ביניהן על השליטה בממלכה השוקעת.
שורה 98 ⟵ 97:
==המאבק לעצמאות ומלחמת העולם השנייה==
{{הפניה לערך מורחב|המערכה בתוניסיה}}
[[
לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] החלו גואים בתוניסיה הרגשות הלאומיים. ב-[[1920]] הוקמה בתוניסיה מפלגת "דסתור" (מפלגת החוקה), מפלגה לאומית שתבעה עצמאות לתוניסיה. המפלגה צברה תמיכה עממית, וב-[[1925]] הוצאה על ידי השלטונות הצרפתים מחוץ לחוק. ב-[[1934]] נוסדה מפלגת "ניאו דסתור", כאשר בין מנהיגיה [[חביב בורגיבה]]. ב-[[1938]] בעקבות גל מהומות לאומניות, נאסרה הפעילות במפלגה ובורגיבה נאסר.
שורה 127 ⟵ 126:
{{ערך מורחב|המהפכה בתוניסיה (2011)}}
בסוף שנת 2010 פרץ במדינה גל מהומות, במחאה על האבטלה, המצוקה הכלכלית והדיכוי{{הערה|{{ynet|סוכנויות הידיעות|מחאה נדירה בתוניסיה: שני הרוגים בהפגנות|4005951|29 בדצמבר 2010|}}}}. ב-14 בינואר 2011, לאחר שבועות של הפגנות המונים והתקוממות עממית, עזב בן עלי את המדינה והותיר אותה לשלטון הממשלה בראשות [[מוחמד ע'אנושי]].{{הערה|{{ynet|רועי נחמיאס והסוכנויות|ההתקוממות הצליחה: נשיא תוניסיה ברח מהמדינה|4013728|14 בינואר 2011|}}}}
==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
==הערות שוליים==
| |||