תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 111:
קודם כל אציין שמתשובתך עולה כי הבנת את שאלתי היטב. התשובה שלך ענתה על השאלה שלי באופן חלקי - העובדה שישנה מערכת נוספת בטיל (שלא הייתי מודע לקיומה) שנקראת מערכת הגברת יציבות שמיועדת לקזז את הפער באוריינטציות של הטיל לפני ואחרי התמרון (כלומר ליישר אותו על זווית התקפה אפס) אכן ענתה לי על השאלה לפחות באופן עקרוני; אני עדיין סקרן לדעת איך פונקציית כיוון הדחף (יחסית לציר הטיל) לפי הזמן נראית (שכן ברור שצריך לתמרן ואז לקזז לסירוגין, וזאת באופן אופטימלי). אבל העובדה שיש מערכת ניהוג ומערכת הגברת יציבות נפרדת אין בכוחה לענות על השאלה שלי במקרה של, למשל, טיל נגד [[טיל בליסטי]] - ברכבי חלל וכדומה אני מניח שהתמרון שהרכב צריך לבצע ידוע ומחושב מראש (יהיה מורכב ככל שיהיה, עדיין הוא משתנה מעט מאוד בתלות בסביבה,ולכן אפשר לתכנת את המערכת מראש), אולם בטיל שמיועד למטרת יירוט מטרה הנמצאת הרחק מחוץ לאטמוספירה הטיל לא מתמרן באופן ידוע מראש, אלא שהוא צריך להגיב לתנועת טיל המטרה (שנקראת על פי ראש הביות) באופן מדויק ובזמן תגובה של מאית השנייה, ולכן נוצר מצב של תמרון רציף ולא מקוטע, ויוצא איפוא שמערכת הניהוג עדיין לא מסיימת את פעולתה כאשר מערכת הגברת היציבות צריכה להתערב, כך שהבעיה מסתבכת. מקווה שהבהרתי קצת יותר מה בדיוק קשה לי להבין. תודה. [[משתמש:עשו|עשו]] - [[שיחת משתמש:עשו|שיחה]] 21:38, 8 באוגוסט 2016 (IDT)
:היי {{א|עשו}},
:השאלה שלך נוגעת בכלל מערכות בקרת טיסה בכלי טיס ולא רק בטילים. כיצד המערכת שאמורה לייצב את המטוס יכולה לרסן אותו אם ישנה פקודה משתנה בצורה תמידית? איך היא יכולה לדעת מתי להתערב ולאן לכוון? התשובה הפשוטה היא שמערכת ייצוב בכללי לא משתמשת באותם הנתונים שמערכת הניהוג משתמשת. בעוד מערכת הניהוג מייצרת מומנט סיבובי בשביל להגיע לכיוון כל שהוא, מערכת הגברת ייציבות מתחשבת רק במומנט הסיבובי הקיים (התאוצה הזוויתית) בשביל לבטל אותו. מבחינתה למצב הקיים, באם הוא 10 מעלות או 180 מעלות, אין חשיבות, היא מבטלת את התנועה בציר. אז מהבחינה הזאת מהרגע שהפונקציה נכנסת לפעולה כל מה שמשנה זה ביטול המומנט הסיבובי. אבל הבעיה היא שאם המערכת ממשיכה לפקד במקביל למערכת הניהוג היא בעצם תבטל את הפקודה שלה, לכן הפונקציה של הייצוב צריכה להתחשב בפקודת ניהוג ולא לבצע תיקון לפני שהניהוג הופסק. מבחינת מערכת הניהוג העסק יותר פשוט, היא מקבלת דרישה להשגת מצב רצוי במרחב, כלומר הזווית של העלרוד או הסבסוב ממקור כל שהוא, כגון מחשב משימה, מחשב יירוט שמבצע את החישובים ומחשב את התמרון הדרוש לפגיעה במטרה וכדומה. מבחינת מערכת הניהוג, כל עוד המצב הדרוש במרחב והמצב המצוי במרחב לא שווים, היא מתערבת. אם המצב הדרוש משתנה משנייה לשנייה או שהוא מחושב ומתוכנת מראש מבחינת מערכת הניהוג זה לא משנה, מה שמשנה זה המצב הדרוש והמסגרת של התמרון שהמערכת מסוגלת לספק (מערכת הניהוג לא צריכה להכניס את הכלי למצב של איבוד שליטה ולכן ישנן הגבלות ביכולת התמרון שהמערכת מסוגלת לתת). מבחינת טיל עם משטחים אווירודינמיים, או ניהוג ווקטורי בלבד העקרון זהה. הוא גם זהה לכלי טיס אחרים.
:מקווה שעניתי על שאלתך. [[משתמש:Lirdon|‎Lirdon]] - [[שיחת משתמש:Lirdon|שיחה]] - [[ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/להבות בשחקים|הצטרפו למלחמה האווירית]] 00:00, 9 באוגוסט 2016 (IDT)
| |||