פרטיזן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-(?:‎|‏)+\{\{הערה +{{הערה, -([א-תֲֳִֵֶַָֹּּ])(?:‎|‏)+ +\1)
תגית: תו כיווניות מפורש
שורה 32:
 
=== התגובה הגרמנית ===
פעילות הפרטיזנים הצליחה לשבש ולהטריד את הגרמנים. ב-[[14 במאי]] [[1941]] פרסם [[וילהלם קייטל]] את "[[צו השיפוט הצבאי]]", אשר נתן גושפנקא ל[[פשעי המלחמה של הוורמאכט]] נגד האוכלוסייה האזרחית בארצות הכיבוש, באיצטלה של לוחמה בפרטיזנים. במסגרת זו, ביצעו הן כוחות [[ורמאכט]] והן כוחות [[SS]] מעשי [[טבח]] באוכלוסייה האזרחית. על פי הוראותיו של קייטל, יש "לחסל ללא רחמים" את ההתנגדות האזרחית ולהשתמש ב"אמצעים קיצוניים עד השמדתם". הצו היה מנוגד לחוקי המלחמה ואיפשר לגרמנים לנהל "קרב השמדה" תחת כסות של לוחמה בפרטיזנים. חיילים גרמנים שוחררו מאחריות אישית לפשעים שביצעו. משמעות הפקודה "לעקור מן השורש" את העומד נגד הוורמאכט כללה גם רצח יהודים. ב-[[8 ביולי]] [[1941]] אמר [[היינריך הימלר]] (בשיחה עם אנשי SS ב[[ביאליסטוק]]), כי "כל יהודי נחשב לפרטיזן באופן עקרוני"‏‏{{הערה|1=‏ Peter Longerich: Der ungeschriebene Befehl. Hitler und der Weg zur »Endlösung«. München 2001, S. 102,‏}}. בשנת 1942 הוסלמה רמת האלימות בין הפרטיזנים לוורמאכט, והוורמאכט החל לרצוח גם את הנחשבים "מסייעים לפרטיזנים" או חשודים ככאלה. יתרה על כן, מכיוון שעברה כמעט שנה בין התקופה שבה קרא סטלין לפעולות פרטיזנים נגד הגרמנים (ביולי 1941) לתקופה שבה התארגנו יחידות פרטיזנים אפקטיביות, ברבים מן המקרים‏‏המקרים ניתן לומר שהייתה "לוחמה נגד פרטיזנים ללא פרטיזנים"{{הערה|1=‏Hannes Heer: Die Logik des Vernichtungskrieges - Wehrmacht und Partisanenkampf; in: Hannes Heer und Klaus Naumann (Hrsg.): Vernichtungskrieg - Verbrechen der Wehrmacht 1941 bis 1944, Hamburger Edition, 2.Auflage, 1995, Seite 104 bis 131‏}}.
 
=== הפרטיזנים היהודים ===
חוקר השואה [[יהודה באואר]] מציין כי אחוז היהודים בקרב הפרטיזנים היה גבוה מאחוזם באוכלוסייה הכללית. זאת, למרות שבמקומות רבים ליהודים לא הייתה מסורת או הכשרה צבאית כלשהי‏‏כלשהי{{הערה|1=[[יהודה באואר]], "צורות ההתנגדות היהודית בימי השואה", השואה, היבטים היסטוריים, עמ' 124‏}}. חלק מן הפרטיזנים היהודים השתלבו ביחידות כלליות של פרטיזנים (למשל ב[[תנועת המחתרת האיטלקית|איטליה]]), בעוד שבמקרים אחרים היו יחידות של יהודים בלבד. בנוסף לפעולות הצבאיות נגד הגרמנים עסקו יחידות פרטיזנים יהודים גם בפעולות הצלה ולעתים הוקמו "מחנות משפחה" ביערות, בהם הסתתרו, לצד הלוחמים, גם משפחות שלמות.
 
מספר הפרטיזנים היהודים בשטחי מזרח אירופה נאמד בכ-20-30 אלף איש. בין העיקריים שבהם: היחידה היהודית על ־שם ז'וקוב שמנו כ-270 איש.{{הערה|[http://www.yadvashem.org/yv/he/exhibitions/live_with_honor/jews_saved_jews_partisans.asp על היחידה על שם ז'וקוב], באתר [[יד ושם]]}} מחנה המשפחות של ארבעת האחים לבית ביילסקי שמנו כ-1,200 איש, מחנה המשפחות בפיקוד זורין שמנו כ-800 איש, ותנועת הפרטיזנים שיצאה מגטו מינסק. ב[[גטו וילנה]] פעל "[[ארגון הפרטיזנים המאוחד]]" ו[[הארגון היהודי הלוחם]] מילא תפקיד חשוב ביותר ב[[מרד גטו ורשה]].
 
אחד ממפקדי הפרטיזנים היהודים המפורסמים והנועזים היה [[פרטיזני ביילסקי|טוביה ביילסקי]], שהנהיג בהצלחה מרובה ביחד עם שלושת אֶ‏חָ‏יואֶחָיו, קבוצת פרטיזנים יהודיים ביערות [[בלארוס]] שנקראה [[פרטיזני ביילסקי]]. הקבוצה פעלה כנגד הגרמנים ומשתפי הפעולה שלהם. הקבוצה מנתה בשיא פעילותה (בקיץ [[1943]]) כ- 1,200 איש, מהם כ-150 לוחמים פעילים. אחת מהמטרות העיקריות שלהם הייתה הצלת יהודים. בקיץ 1943 הצבא הגרמני פתח במבצע רחב הקף שמנה כ-60 אלף חיילים, כדי למגר את גדוד הפרטיזנים שלו, אך הגרמנים לא נחלו כנגדו הצלחה משמעותית, מכיוון שהוא העמיק לחדור לעומק היערות. בסך הכל בכל שנות המלחמה הקבוצה של ביילסקי איבדה כ-50 לוחמים, מספר שהיה נמוך משמעותית מאחוזי הנפגעים של הפרטיזנים האחרים.
 
ביוגוסלביה, אחוז הפרטיזנים בקרב היהודים ביחס למספרם היה למעלה מ-12%, הגבוה ביותר בכל ארצות אירופה הכבושה. על פי אומדנים שעולים ממחקרים עדכניים, בין 5000 ל-6000 יהודים מיהודי יוגוסלביה (כ-80 אלף איש לפני מלחמת העולם ה-2) שהצטרפו לצבא השחרור הלאומי של יוסף טיטו, לחמו או סייעו בקרבות מול הגרמנים, כשהם מסתתרים ביערות יוגוסלביה.