הבדלים בין גרסאות בדף "מידות שהתורה נדרשת בהן"

מ
בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-([א-תְֱֲֳִֵֶַָֹֻּּׁׂ]\W*)(?:‎|‏)+ +\1, -(?:‎|‏)+(\W*[א-תְֱֲֳִֵֶַָֹֻּּׁׂ]) +\1)
מ (בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-(?:‎|‏)+([א-תֲֳִֵֶַָֹּּ]) +\1, -(?:‎|‏)+\{\{הערה +{{הערה))
תגית: תו כיווניות מפורש
מ (בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-([א-תְֱֲֳִֵֶַָֹֻּּׁׂ]\W*)(?:‎|‏)+ +\1, -(?:‎|‏)+(\W*[א-תְֱֲֳִֵֶַָֹֻּּׁׂ]) +\1))
'''מידות שהתורה נדרשת בהן''' הן קבוצת כלים [[לוגיקה|לוגיים]] ([[לוגיקה תלמודית]]) שהוזכרו על ידי [[חז"ל]], אשר נועדו לפירוש ה[[תנ"ך]] באמצעות [[מדרש]] לשם הסקת דברים שלא נאמרו בו במפורש או כאשר מתגלות [[סתירה (לוגיקה)|סתירות]]. על סמך כללים אלו הסיקו חכמים דינים שאינם נובעים לוגית מתוך הכתוב, או דרשו דרשות המיועדות לבסס פירושים המקובלים מסיני{{הערה|1=ה[[רמב"ם]], [[ספר המצוות]], [http://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/1154890/jewish/page.htm השורש השני]}}. כך פותחו הן ה[[הלכה]] והן ה[[אגדה (יהדות)|אגדה]].
 
במחקר התלמוד מקובל לתאר תהליך היסטורי שעל פיו התפתחו המידות. תחילה ניסח [[הלל הזקן]] שבע מידות, ולאחר מכן הרחיבן [[רבי ישמעאל]] לשלוש עשרה. רשימה של ל"ב מידות בהן האגדה נדרשת מיוחסת לרבי אליעזר, בנו של רבי [[יוסי הגלילי]]{{הערה|1=(ילקוט שמעוני, תורה כ; תורה צב; תורה תתקמב).}}, אולם משה צוקר הראה כי ברייתא זו לא נכתבה לפני שלהי המאה ה-10, ושהיא כנראה עיבוד של מ"ט מידות שכתב ר' שמואל בן חפני בפירושו לתורה{{הערה|1=מ' צוקר, "לפתרון בעיית ל"ב מדות ו'משנת ר' אליעזר'", PAAJR 23 (1954), עמ' א-לט}}.
 
כיום לא מקובל להשתמש ברוב מידות אלו על מנת ליצור הלכות חדשות, אלא רק לשם לימוד עיוני.
 
==שבע המידות של הלל הזקן==
[[הלל הזקן]] ניסח 7 מידות שהתורה נדרשת בהן, לפני זקני [[בני בתירה]]. המידות מופיעות ב[[תוספתא]] סנהדרין{{הערה|1=תוספתא סנהדרין פרק ז סוף הלכה ה.}} המידות קדמו לו, והוא השתמש בהן להוכיח ש[[קרבן פסח]] קרב גם ב[[שבת]].
#[[קל וחומר]]
#[[גזרה שווה]]
 
==שלוש עשרה המידות של רבי ישמעאל==
[[רבי ישמעאל]] ניסח רשימה של י"ג מידות. רשימה זו נמצאת בפתיחה של ה[[ספרא]]{{הערה|1=(פרשת ויקרא - יג מדות פרק א).}}, והיא מכונה "[[ברייתא]] דרבי ישמעאל".
 
=== קל וחומר ===
{{ערך מורחב|קל וחומר}}
העברת דין ממקרה קל למקרה חמור. כאשר יש שני עניינים, שאחד מהם חמור מחברו, הרי דבר שחייבים לעשותו (או נאסר לעשותו) בקל מבין השניים, מובן מאליו שחייבים לעשותו (או אסור לעשותו) גם בחמור שבהם. באופן דומה, בנויה גם ההקבלה ההפוכה: דבר שהותר לעשותו בחמור מבין השניים, מובן מאליו שמותר לעשותו גם בקל שבהם. בלשון חז"ל מכונה מידה זו גם "דין", וכאשר דבר מסוים עשוי להלמד גם בקל וחומר, הם אומרים "והלא דין הוא" {{הערה|1=(משנה פסחים ו, ב ורבים נוספים).}}.
 
על מידה זו חל גם כלל הבא להגביל את העברת הדין. הכלל קובע שהדין הנלמד אינו יכול להיות חמור יותר מן הדין במקור שממנו הוא נלמד. בלשון התלמוד "דיו לַבָּא מן הדין להיות כנדון" {{הערה|1=({{משנה|בבא קמא|ב|ה}}, ומקורות רבים נוספים).}}.
 
בנוסף, הקל וחומר נחשב כתקף רק אם ה"חמור" באמת חמור מהקל בכל האספקטים הרלוונטיים. אם יש אספקט רלוונטי שבו ה"קל" חמור מה"חמור", הקל וחומר אינו תקף. במקרה זה אנו אומרים שישנה 'פירכה' לקל וחומר. נוסף על-כך, בפרק השמיני ב[[מסכת סנהדרין]], מתוארים דיונים בהם נלמדות מקל וחומר (המכונה, כאמור-דין) הלכות של אנשים ש"[[מצילין אותן בנפשן]]". כערעור על הקל-וחומר הנילמד, שואלים: {{ציטוטון|וכי עונשין מן הדין?!}} כלומר- אסור להוציא אדם להורג בגלל לימוד של קל וחומר (לפחות בחלק מהמקרים).
=== גזרה שווה ===
{{ערך מורחב|גזרה שווה}}
לימוד הלכה בעניין אחד מעניין אחר על יסוד מלים שוות או מלים דומות המצויות ב[[תורה]] בשני העניינים. בשונה מהמידות האחרות אין התבססות רק על הסברה וההגיון, אלא גם על דמיון מילולי. דוגמה: {{ציטוטון|מגזרה שוה כיצד? נאמר ב[[שומר שכר]] - "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" ונאמר בשומר חנם "אם לא שלח ידו וגו'" מה בשומר שכר שנאמר בו, אם לא שלח ידו, פטר את היורשין, אף בשומר חנם שנאמר בו אם לא שלח ידו, יפטור את ה[[ירושה (משפט עברי)|יורשין]]}}. [[רבי עקיבא]] לומד באמצעות מידה זו כי המקושש היה [[בנות צלפחד|צלפחד]]. בפרשת המקושש כתוב: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, '''בַּמִּדְבָּר'''" ואצל בנות צלופחד כתוב: "אָבִינוּ, מֵת '''בַּמִּדְבָּר'''" {{הערה|1=({{בבלי|שבת|צו|ב|ללא=שם}}).}}.
 
על מידה זו נאמר: "דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו" ו[[רש"י]] מפרש שאין לומד מעצמו "אלא אם כן למדה (את ההלכה) מרבו" {{הערה|1=({{בבלי|פסחים|סו|א|ללא=שם}}, ועוד מקורות).}}.
 
לדעת [[רבי ישמעאל]], אין לומדים בעזרת מידה זו, אם היא איננה "מופנה", כלומר לפחות אחת המילים המושוות אינה יתירה.
בבניין אב מנסים להגיע להכללה הלכתית - כלומר להסק [[אינדוקציה|אינדוקטיבי]] (הסקה מן הפרט אל הכלל) של דין כללי - מתוך הדין של מקרה בודד או של כמה מקרים בודדים שונים בעלי דמיון משותף("הצד השוה"). למרות שהמקרים שונים זה מזה, מכל מקום - על סמך הדמיון ביניהם - גוזרים מהם את הדין הכללי, שיוכל אז לחול על כל מקרה אחר בעל התכונה המשותפת למקרים הידועים כבר. כשגזירת הכלל נעשית מתוך כמה מקרים (ולא מתוך מקרה בודד) - דרך הגזירה מכונה גם: "הצד השוה", ואז נאמר שהכלל נגזר בְ"מַה מצינו". נוסח גזירה שמקובל בתלמוד ללימוד כזה - יהיה למשל: {{ציטוטון|לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה, אך מה מצינו - שהצד השווה שבהם הוא כך וכך...}}.
 
דוגמה: התלמוד מאתר שלוש מצוות שונות ([[ברית מילה]], [[תלמוד תורה]], [[פדיון הבן]]) אשר: את כל אחת מהן מחויב האב לעשות ל[[בן|בנו]], ואשר: את כל אחת מהן מחויב הבן לעשות לעצמו כשיתבגר - אם האב לא עשאה לבן. בשלב הבא, התלמוד גוזר את הדין הכללי מתוך שלוש מצוות אלו - בבניין אב, לפי נוסח ההסק הבא: "אדוּן בניין אב מבין שלשתם: לא הרי מילה כהרי תלמוד תורה, ולא הרי תורה כהרי מילה, ולא זה וזה כהרי פדיה, ולא הרי פדיה כהרי זה וזה. הצד השוה שבהן שהוא מצות האב על הבן - אם לא עשה לו אביו יעשה הוא לעצמו. אף כל מה שהוא מצות האב על הבן - אם לא עשה לו אביו הוא יעשה לעצמו." {{הערה|1=([[ילקוט שמעוני]] שמות - פרק יג - רמז רכה).}}.
 
===כלל ופרט===
אין בכלל אלא מה שבפרט. כלומר, במקרה שיש כלל ולאחריו פירוט רשימה של ערכים, רשימת הפרטים באה לצמצם את הכלל, למה שמופיע בה ולא יותר. לדוגמה, לגבי סוג הקורבן שמותר להקריב מהבהמה נכתב: {{ציטוטון|מכלל ופרט כיצד? "מן הבהמה" - כלל, "מן הבקר ומן הצאן" - פרט, אין בכלל אלא מה שבפרט}}. ולכן הקרבת קורבנות מן הבהמה חייבת להיות מוגבלת לבקר וצאן בלבד {{הערה|1=ויקרא פרק א' פסוק ב'.}}.
 
====כלל שאינו מלא====
נעשה כלל מוסיף על הפרט. כלומר, אם יש רשימה של פרטים ולאחריהן כלל, מובן שהפרטים הראשונים אינם כוללים הכול והם רק דוגמאות בלבד, ויש להוסיף עליהם את כל מה שנכלל בכלל.
 
כדוגמה יש להביא את ההלכה שנפסקה לגבי שומר שלא חייב במיתת הבהמה או פציעתה {{ציטוטון|מפרט וכלל כיצד? "כי יתן איש אל רעהו [[חמור]] או [[פרה|שור]] או [[כבש|שה]]" - פרט "וכל [[בהמה]] לשמור" - כלל. פרט וכלל, נעשה כלל מוסיף על הפרט.}} ולכן במקרה כזה הדין של הדין של השמירה יחול על כל סוג של בהמה {{הערה|1=שמות פרק כ"ב פסוק ט'.}}.
 
===כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט===
 
===כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל===
במקרה שהכלל נותר פתוח וברור שהוא נזקק לצמצום או במקרה שבו הפרט זקוק להכללה נוספת, מכיוון שברור שאיננו יכול לעמוד לבדו, יש לצמצם את הכלל לפי דוגמה פרטית שתבוא בהמשך. דוגמה: כלל שהוא צריך לפרט, '''קדש לי כל [[בכור]]''' - כלל [[זכר]]ים [[בת|ונקבות]]. יכול כל שנולד ראשון, בין זכר בין נקבה יהיה בכור? תלמוד לומר '''כל הבכור...הזכר תקדיש''' - זכר ולא נקבה. יכול יוצא דופן (=[[ניתוח קיסרי]]) יהא בכור? תלמוד לומר: '''כל פטר רחם''' - עד שיהא זכר פותח רחם באדם {{הערה|1=([[מדרש תנחומא]] פרשת '''בא''' פרק י"א).}}.
 
===כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא===
כלל זה אומר שכאשר ניתן לפרש פסוק אחד בכמה דרכים, כדאי ללמוד מעניינו של הקטע והקשרו.
 
לדוגמה: [[חז"ל]] התלבטו האם [[לא תגנוב]] שב[[עשרת הדיברות]] מתייחס ל[[חטיפה]] (גונב נפשות) או [[גניבה]] רגילה, והם הגיעו למסקנה על סמך ניתוח הקטע שמדובר בחטיפה. {{ציטוטון|תנו רבנן, '''לא תגנוב''' בגונב נפשות הכתוב מדבר. אתה אומר בגונב נפשות או אינו אלא בגונב ממון אמרת? צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן: דבר הלמד מעניינו, במה הכתוב מדבר? בנפשות. אף כאן בנפשות}}{{הערה|1=(תלמוד בבלי, [[מסכת סנהדרין]] דף פ"ו עמוד א'.}}. "'''דבר הלמד מסופו''' כיצד? ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם משמע בית שיש בו אבנים ועצים ועפר מטמא. יכול אף בית שאין בו אבנים ועפר ועצים ת"ל ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית. דבר הלמד מסופו שאין הבית מטמא אלא אם כן יש בו אבנים ועצים ועפר".מידה זו היא הבסיס לפרשנויות על פי שיטת [[סמיכות פרשיות|סמיכות הפרשיות]]
 
===שני כתובים המכחישים זה את זה, עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם===