פרטיזן – הבדלי גרסאות

פעילות הפרטיזנים הצליחה לשבש ולהטריד את הגרמנים. ב-[[14 במאי]] [[1941]] פרסם [[וילהלם קייטל]] את "[[צו השיפוט הצבאי]]", אשר נתן גושפנקא ל[[פשעי המלחמה של הוורמאכט]] נגד האוכלוסייה האזרחית בארצות הכיבוש, באיצטלה של לוחמה בפרטיזנים. במסגרת זו, ביצעו הן כוחות [[ורמאכט]] והן כוחות [[SS]] מעשי [[טבח]] באוכלוסייה האזרחית. על פי הוראותיו של קייטל, יש "לחסל ללא רחמים" את ההתנגדות האזרחית ולהשתמש ב"אמצעים קיצוניים עד השמדתם". הצו היה מנוגד לחוקי המלחמה ואיפשר לגרמנים לנהל "קרב השמדה" תחת כסות של לוחמה בפרטיזנים. חיילים גרמנים שוחררו מאחריות אישית לפשעים שביצעו. משמעות הפקודה "לעקור מן השורש" את העומד נגד הוורמאכט כללה גם רצח יהודים. ב-[[8 ביולי]] [[1941]] אמר [[היינריך הימלר]] (בשיחה עם אנשי SS ב[[ביאליסטוק]]), כי "כל יהודי נחשב לפרטיזן באופן עקרוני"{{הערה|1=‏ Peter Longerich: Der ungeschriebene Befehl. Hitler und der Weg zur »Endlösung«. München 2001, S. 102,}}. בשנת 1942 הוסלמה רמת האלימות בין הפרטיזנים לוורמאכט, והוורמאכט החל לרצוח גם את הנחשבים "מסייעים לפרטיזנים" או חשודים ככאלה. יתרה על כן, מכיוון שעברה כמעט שנה בין התקופה שבה קרא סטלין לפעולות פרטיזנים נגד הגרמנים (ביולי 1941) לתקופה שבה התארגנו יחידות פרטיזנים אפקטיביות, ברבים מן המקרים ניתן לומר שהייתה "לוחמה נגד פרטיזנים ללא פרטיזנים"{{הערה|1=‏HannesHannes Heer: Die Logik des Vernichtungskrieges - Wehrmacht und Partisanenkampf; in: Hannes Heer und Klaus Naumann (Hrsg.): Vernichtungskrieg - Verbrechen der Wehrmacht 1941 bis 1944, Hamburger Edition, 2.Auflage, 1995, Seite 104 bis 131}}.