סן מרינו (עיר) – הבדלי גרסאות

|הערת אוכלוסייה={{הערה|1=‏[http://www.upeceds.sm/eng/other/popolazione_giustizia/tav_popolazione_residente_per_castello_eng.pdf הלשכה לתכנון כלכלי, עיבוד מידע וסטטיסטיקה של סן מרינו]}}

בחודש [[פברואר]] [[2009]] התגוררו בעיר 4,367 תושבים, והיא הייתה העיר השלישית בגודלה במדינה. כמחצית מהתושבים מתגוררים בעיר עצמה, והמחצית האחרת ביישובים האחרים שבשטח השיפוט שלה. סן מרינו היא מרכזה השלטוני והאדמיניסטרטיבי של הרפובליקה, אך עיקר הפעילות הכלכלית מרוכזת בעיר [[בורגו מג'ורה]] הסמוכה לה מצפון. בשנת [[2008]] הוכרז המרכז ההיסטורי של העיר, כמו גם הר טיטאנו, כ[[אתר מורשת עולמית]]{{הערה|1=‏[http://whc.unesco.org/en/news/453 הודעת אונסק"ו על אתרי המורשת העולמית שנוספו לרשימה ב-2008]}}.

תולדותיה של העיר משותפות במידה רבה לתולדותיה של המדינה כולה. לצד המסורת בעניינו של מרינוס הקדוש, ברי כי האזור היה מיושב כבר ב[[תקופת האבן החדשה]], וליתר דיוק ב[[האלף ה-5 לפנה"ס|אלף ה-5 לפנה"ס]]{{הערה|שם=LTR-הערה1|1=‏[http://www.sanmarinosite.com/eng/pcomunita.html The first inhabitants of Titano]}}. עם התפשטות ה[[רומא העתיקה|רומאים]] צפונה ב[[המאה ה-3 לפנה"ס|מאה ה-3 לפנה"ס]], סופח שטחה של סן מרינו ל[[הרפובליקה הרומית|רפובליקה הרומית]].

מסמך מ-[[1243]] מעיד על המבנה השלטוני בסן מרינו, שהתבסס על האסיפה השלטת שכונתה ה"ארנגו" (Arengo){{הערה|שם=LTR-הערה2|1=‏[http://www.sanmarinosite.com/eng/medioevo.html Middle Ages in San Marino and Statutes]}}. אספה זו הייתה מורכבת מראשי המשפחות והייתה לה סמכות חקיקה. הארנגו נשלט בידי שני "הקצינים השליטים" שכונו קונסולים או מושלים. שני המושלים שלטו בקהילה במשותף למשך תקופה של שישה חודשים בלבד, כדי למנוע מהם לצבור כוח מופרז. בתקופה זו גדל שטחה של המדינה מ-4 קמ"ר בלבד, סביב הר טיטאנו, לשטח של 27 קמ"ר השווים לכמחצית משטחה הנוכחי. כדי להרתיע מדינות אחרות מלתקוף את המדינה, הוקמו בשטח העיר [[הר טיטאנו#שלוש המצודות|שלוש מצודות]], השוכנות על הר טיטאנו.

ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]] התרחב שטחה של סן מרינו שוב, הודות לתמיכתו של [[דוכס]] [[אורבינו]] במדינה שלחמה כנגד [[רימיני]]. לבסוף, ב-[[1462]], נחתם הסכם שלום בתיווכו של האפיפיור, ואל סן מרינו צורפו שטחים נוספים. בשנת [[1503]] כבש צ'זארה בורג'ה, בנו של האפיפיור [[אלכסנדר השישי]], את סן מרינו למשך תקופה של שישה חודשים, אך נאלץ לבסוף לסגת ממנה כאשר האפיפיור הבא, [[יוליוס השני]], קרא עליו תיגר. סן מרינו חוקקה [[חוקה]] כתובה ב-[[8 באוקטובר]] [[1600]], ולאור איומים על עצמאותה כרתה ב-[[1603]] ברית הגנה עם האפיפיור, וזו נכנסה לתוקפה בשנת [[1631]]{{הערה|שם=LTR-הערה3|1=‏[http://www.sanmarinosite.com/eng/napoleone.html From 1500 to beginning 1800, Napoleon in San Marino]}}.

בעת כיבוש [[נפוליאון]] את איטליה, הצליחה סן מרינו לזכות באהדתו ובהבטחתו לכבד את עצמאותה. יתר על כן, נפוליאון הציע למדינה לתמוך בהתרחבותה בדרך של הענקת שטחים נוספים לטריטוריה שלה, אך סן מרינו דחתה את ההצעה, כדי לא להיכנס למחלוקת עם שכנותיה, והצליחה לשמר את יחסיה הטובים עם [[מדינת האפיפיור]]. לאחר תבוסת נפוליאון הכיר [[קונגרס וינה]] בעצמאותה של סן מרינו בשנת [[1815]]. במהלך [[איחוד איטליה]] בידי [[ג'וזפה גריבלדי]] סיפקה סן מרינו מקלט לרבים מתומכי האיחוד, וגריבלדי עצמו מצא בעיר מקלט עם אשתו ו-1,500 מחייליו בשנת [[1849]]. בתגובה פלשו צבאות [[אוסטריה]] לרפובליקה ב-[[2 באוגוסט]] [[1849]], אך בהתערבות [[נפוליאון השלישי]] ב-[[1854]] המדינה שמרה על עצמאותה. ב-[[22 במרץ]] [[1862]] חתמו איטליה וסן מרינו על הסכם שהכיר בעצמאותה של האחרונה, והסדיר את היחסים בין שתי המדינות{{הערה|שם=LTR-הערה4|1=‏[http://www.sanmarinosite.com/eng/garibaldi.html The 1800's and Garibaldi]}}.

ב-[[25 במרץ]] [[1906]] כונס שוב ה"ארנגו" הוותיק של ראשי המשפחות, והחל בתהליך של רפורמה פוליטית שביטל את השלטון ה[[אוליגרכיה|אוליגרכי]] במדינה, והסתיים בבחירות חופשיות שנערכו בסן מרינו לראשונה ב-[[19 ביוני]] [[1906]].{{הערה|שם=LTR-הערה5|1=‏[http://www.sanmarinosite.com/eng/emigrazione.html Early 1900's, the Arengo of 1906, the emigration]}} בסופה של [[מלחמת העולם הראשונה]] הורע מצבה של המדינה וההגירה ממנה גברה. חיכוכים בין המעמד האמיד לבין העניים הביאו לאימוץ קו פוליטי [[פשיזם|פשיסטי]] בדומה למצב באיטליה, ולהיווצרות מחודשת של שלטון אוליגרכי במדינה. בתקופה זו נסללה [[מסילת רכבת|מסילת הרכבת]] שהובילה מהעיר אל רימיני (Ferrovia Rimini-San Marino), שופץ תיאטרון טיטאנו והוקם מזבח המתנדבים - הכול במימון ממשלת איטליה. השליטה הפשיסטית במדינה נמשכה כמעט 20 שנים, ורק בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] החלה ההתנגדות לה. ב-[[28 ביולי]] [[1943]] נערכה במדינה הפגנה רחבת היקף נגד המשטר, וכתוצאה ממנה פורקה המפלגה הפשיסטית והתקיימו בחירות חופשיות{{הערה|שם=LTR-הערה6|1=‏[http://www.sanmarinosite.com/eng/guerremo.html World Wars and Fascism in San Marino]}}. בספטמבר [[1944]] הגיע קו החזית אל אזור סן מרינו, וחיילי [[גרמניה הנאצית]] עברו דרכה בעת נסיגתם צפונה. כוחות [[בעלות הברית]] שהגיעו בעקבותיהם נותרו במדינה במשך חודשיים נוספים.

בראשה של העיר ניצב "קפיטאנו דל קסטלו" (Capitano di Castello) שהוא התואר המקובל לראשי תשע [[הקסטלי של סן מרינו|עריה]] של המדינה. הקפיטאנו מנהל את העיר יחד עם מועצה שבה תשעה חברים נוספים{{הערה|שם=LTR-הערה7|1=‏[http://www.giuntedicastello.sm/index.php?id=12 Castello di San Marino Citta']}}.

העיר איננה משמשת כמוקד הפעילות הכלכלית והפיננסית של הרפובליקה, אך היא מרכז המנהל הציבורי במדינה והיא נסמכת על תנועת [[תיירות]] ערה. כשני מיליון תיירים, רובם איטלקים, פוקדים את העיר מדי שנה{{הערה|1=‏[http://www.upeceds.sm/eng/other/Pubblicazioni/bollettino4trim2006.pdf הלשכה לתכנון כלכלי, עיבוד מידע וסטטיסטיקה של סן מרינו]}}, ובחנויותיה מתקיימת פעילות קמעונאית ערה.

בשנת [[2009]] מנתה אוכלוסיית העיר 4,367 נפש, מהם 2,115 גברים ו-2,252 נשים.{{הערה|1=‏[http://www.upeceds.sm/eng/other/popolazione_giustizia/tav_popolazione_residente_per_castello_eng.pdf הלשכה לתכנון כלכלי, עיבוד מידע וסטטיסטיקה של סן מרינו]}} צפיפות האוכלוסייה עמדה אותה עת על 618 תושבים ל[[קמ"ר]]. להלן נתוני התפתחות האוכלוסייה בעיר עצמה ובשטח הקסטלו שלה מאז [[1986]]{{הערה|1=‏[http://www.citypopulation.de/SanMarino.html#Stadt_gross אתר City population]‏}}:

בדומה ליתר תושבי המדינה, גם תושבי העיר סן מרינו הם ברובם המכריע [[נצרות קתולית|נוצרים קתולים]]. העיר שייכת, יחד עם הרפובליקה כולה, ל[[דיוקסיה]] של סן מרינו-מונטפלטרו ([[לטינית]] Dioecesis Sammarinensis-Feretrana), הכפופה ל[[ארכיבישוף|ארכיבישופות]] [[רוונה]]. 12 מ-81 הפרוכיות של הדיוקסיה נמצאות בתחומי הרפובליקה, והיתר באיטליה. הפרוכיה של סן מרינו מכונה "פרוכיית פטרוס, מרינוס ולאו הקדושים" (Ss. Pietro, Marino e Leone), והיא מונה כ-4,500 חברים השייכים ל-1,500 בתי אב{{הערה|1=‏[http://www.diocesi-sanmarino-montefeltro.it/template/DetailParrocchie.asp?LN=IT&IDFolder=213&IDOggetto=1988&IDSezione=168&IDFolderPadreMenu=217 אתר הדיוקסיה]}}. [[בזיליקת סן מרינו]] (ראו גם להלן) היא אחת משתי בזיליקות המשנה בדיוקסיה. חגי הפרוכיה הם יום מרינוס הקדוש ([[3 בספטמבר]]), יום חגו של הקדוש [[ג'ובני בוסקו]] ([[31 בינואר]]) ו[[יום ראשון]] השני בחודש [[נובמבר]], המוקדש ל[[מרים, אם ישו|גבירתנו של הרחמים]].

בעיר שוכנת "[[אוניברסיטה|אוניברסיטת]] סן מרינו" (Università degli Studi della Repubblica di San Marino), אשר הוקמה מכוחו של חוק מיום [[31 באוקטובר]] [[1985]]. במוסד שש פקולטות העוסקות בהוראת [[תקשורת]], [[חינוך]], ביו-[[רפואה]], [[משפטים]] ו[[היסטוריה]]. הפקולטה השישית העוסקת בהוראת [[כלכלה]] ו[[טכנולוגיה]] שוכנת ב[[קמפוס]] בעיר הסמוכה [[מונטג'ארדינו]]{{הערה|1=‏[http://www.unirsm.sm/default.asp?id=2134 אתר האוניברסיטה]}}, ובית ספר משני נוסף נמצא בעיר [[אורבינו]] באיטליה, ועוסק בתורת המשפט של סן מרינו (Scuola di Perfezionamento in Diritto Sammarinese). ב[[ספריה|ספריית]] האוניברסיטה למעלה מ-40,000 ספרים ו-4,600 [[כתב עת|כתבי עת]]{{הערה|שם=LTR-הערה8|1=‏[http://www.unirsm.sm/default.asp?id=2379 Biblioteca Universitaria]}}. בין היתר כולל האוסף 200 [[כתב יד (מקור)|כתבי יד]] עתיקים מלפני שנת [[1800]].

'''הר טיטאנו''' (Monte Titano) הוא ה[[הר]] הגבוה ברפובליקה של סן מרינו ושוכן במרכזה של המדינה. ההר הוא חלק מ[[הרי האפנינים]] והוא נישא לגובה של 755 מטר{{הערה|שם=LTR-הערה9|1=‏[http://www.sanmarinokey.com/monumenti-san-marino/torri-san-marino Torri San Marino]}} בין העיר סן מרינו המטפסת על מדרונותיו המערביים, לבין העיירה בורגו מג'ורה השוכנת צפונית לו.

מולו ניצב מבנה חשוב יותר - '''[[פלאצו פובליקו (סן מרינו)|פלאצו פובליקו]]''' (Palazzo pubblico - "ארמון הקהילה") - המשמש כמרכז השלטוני של המדינה. הארמון הוקם החל ב-[[1884]], במקום בו שכן מבנה קודם בשם "דומוס מאגנה קומוניס" (Domus Magna Communis - "בית הקהילה הגדול"). מבנה זה הוקם בין השנים [[1380]]-[[1392]], ושימש את מוסדות השלטון של המדינה עד שנהרס ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] כדי לפנות מקום לארמון החדש. הארמון נחנך ב-[[1894]] ושופץ שוב ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]]. הוא משמש כמשכנן של [[הרשות המבצעת]] וה[[רשות מחוקקת|רשות המחוקקת]] של סן מרינו, וכן של הערכאה העליונה של ה[[רשות שופטת|רשות השופטת]]{{הערה|1=‏[http://www.museidistato.sm/Museo_trad/mppub/cenni-storici.htm מינהל המוזיאונים של סן מרינו]}}. בארמון שלוש קומות ומעליו ניצב [[מגדל שעון]]. פנים המבנה וחזיתו עשירים בסמליות ממלכתית והיסטורית. בארמון מתקיים טקס החלפת המשמרות של "המשמר לובש המדים להגנת המצודה" (Nucleo Uniformato della Guardia di Rocca). הטקס מתקיים מדי יום אחת לשעה בין החודשים [[מאי]] ל[[ספטמבר]]{{הערה|שם=LTR-הערה10|1=‏[http://www.visitsanmarino.com/default.asp?id=86 Cambio della Guardia]}}.

כנסיית [[פרנציסקוס מאסיזי|פרנציסקוס הקדוש]] (Chiesa di San Francesco) וה[[מנזר]] שלידה שכנו בעבר בכפר "לה מוראטה וקיה" (La Murata Vec­chia - "החומה העתיקה"), כקילומטר וחצי מדרום לעיר, אך האפיפיור [[קלמנס השביעי]] הורה על העברתם אל סן מרינו. הקמת המבנה החלה ב-[[1361]] תוך שימוש בחומרי הבניין של הכנסייה והמנזר הקודמים, והסתיימה לקראת שנת [[1400]]{{הערה|1=‏[http://www.museidistato.sm/Museo_trad/msf/index.htm מינהל המוזיאונים של סן מרינו]}}. זו הכנסייה העתיקה ביותר ששרדה בסן מרינו, ואף שקירותיו החיצוניים של המבנה נותרו במקומם, פנים המבנה נבנה ועוצב מחדש מספר פעמים, והכנסייה שופצה לחלוטין לקראת סוף [[המאה ה-18]]. עם זאת, ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] התבצעו במקום עבודות שנועדו להשיב לחזית ולשער המבנה את חזותם המקורית. המנזר שימש כמרכז דתי ולימודי, והצמיח [[תאולוג]]ים ובעלי תפקידים כנסייתיים רבים. מעל שער המבנה קבוע לוח המעיד על נסיבות ומועד הקמתו ומתחתיו תבליט של נשר שכנפיו פרושות. המזבח בכנסייה הובא ככל הנראה מהכנסייה העתיקה, ו[[מגדל פעמונים|מגדל הפעמונים]] הנוכחי הוקם במאה ה-18 והחליף את המגדל הקודם מ-[[1405]]{{הערה|1=‏[http://www.sanmarinokey.com/content/pdf/296 אתר סן מרינו קי]}}. במנזר שוכן מוזיאון (ראו להלן).

אוסף המוזיאון הלאומי (Museo di stato di San Marino) הוקם החל ב-[[1865]] והתבסס על תרומות מרחבי העולם. המוזיאון נחנך ב-[[1899]] בארמון ולוני (Palazzo Valloni), ששימש עד אז כמשכנה של ה[[ספרייה]] הלאומית. ב-[[1982]] הפך המוזיאון למוסד עצמאי והאוסף הועבר אל פלאצו פרגאמי-בלוצי (Palazzo Pergami-Belluzzi) בכיכר טיטאנו (Piazzetta del Titano), ונפתח לקהל הרחב ב-[[18 במרץ]] [[2001]]{{הערה|שם=LTR-הערה11|1=‏[http://www.museidistato.sm/mds/index.htm Il museo di stato]}}. במוזיאון כ-5,000 פריטי [[אמנות]] ו[[היסטוריה]], וכן פריטים ארכאולוגיים מ[[תקופת האבן החדשה]] עד [[ימי הביניים]], הכוללים מוצגים מ[[מצרים העתיקה]], מה[[אטרוסקים|תרבות האטרוסקית]] ומ[[רומא העתיקה]]. בין היתר שמורים במוזיאון שרידיה של הכנסייה שקדמה ל[[בזיליקת סן מרינו]] ואוסף מטבעות ומדליות מסן מרינו מהמחצית השנייה של [[המאה ה-19]] והמחצית הראשונה של [[המאה ה-20]]. האוסף ערוך בשישה-עשר אולמות תצוגה המשתרעים על פני ארבע קומותיו של הארמון.

שורשיה של הגלריה לאמנות מודרנית ועכשווית (Galleria d’Arte Moderna e Contemporanea) הם בתערוכה הדו-שנתית של סן מרינו שהתקיימה לראשונה ב-[[1956]]. בעקבותיה התקיימו תערוכות ב-[[1959]], [[1961]] [[1963]], [[1965]] וב-[[1967]].{{הערה|שם=LTR-הערה12|1=‏[http://www.museidistato.sm/mgall/galleria_storia.htm La storia]}} כל אחת מהתערוכות התמקדה בנושא אמנותי ספציפי, ואחת ממטרותיהן הייתה לבסס ברפובליקה אוסף של [[אמנות מודרנית]]. תערוכות אחרות התקיימו מאוחר יותר, והגלריה החלה להתגבש לקראת סוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]]. הגלריה מקיימת תערוכות ואירועים שונים ומוציאה לאור פרסומים בתחום עיסוקה. האוסף הקבוע כולל 750 יצירות החל מתחילת המאה ה-20 ועד ימינו, והוא מחולק בהתאם לענפי האמנות - [[ציור]], [[רישום]], ציור בצבעי מים, [[פיסול]] ו[[צילום]].

שער פרנציסקוס הקדוש (Porta San Francesco) או '''שער לואוקו''' (Porta del Luocho - "שער מקום (הכינוס)") נבנה ב-[[1361]] ושימש כעמדת שמירה בחומה השלישית של העיר, שהקיפה את האזור הבנוי, להבדיל מהחומות על פסגת הר טיטאנו שניצבו מעליו. השער הוביל אל המנזר שהיה צמוד אליו ונזכר לראשונה במסמך מ-[[1449]]{{הערה|1=‏[http://www.sanmarinokey.com/content/pdf/295 אתר סן מרינו קי]}}. הוא עוצב מחדש ב-[[1451]] וב-[[1581]] ונוספו לו גשר הרמה ודלת נוספת, וכן מגדל שהוקם מעל [[קשת (מבנה)|קשת]] המבנה. מתחת לשער ניצבות אבנים שעליהן נראות עדיין ההוראות לשומרים בדבר האיסור שחל על זרים מלבוא בשערי העיר כשהם חמושים - עבירה שגררה עונשים כבדים - והאיסור על פתיחת השערים במשך שעות הלילה. בצידו הפנימי של השער שני תבליטים עשויים אבן - באחד נראה נשר עטור כתר שכנפיו פרושות, ובאחר סמל המדינה.

מטווח הקשתים (Cava dei balestrieri) הוא מטווח [[חץ וקשת]] עתיק השוכן סמוך לכיכר החירות בעיר. כבר ב-[[1339]] פורסם ברפובליקה חוק לפיו על כל אזרח לרכוש לעצמו קשת ותחמושת מתאימה לשם הגנת המדינה, והמקום שימש לאימון ולתחרויות ובעת טקסים{{הערה|1=‏[http://www.federazionebalestrieri.sm/storia.htm איגוד הקשתים של סן מרינו]}}. כיום משמש המטווח לאירועים שונים, ובכלל זה תחרויות בירי חץ וקשת שנערכות בימי חג לאומיים.

לראשונה נזכרו יהודים בסן מרינו ב-[[1369]] בהקשרה של [[הלוואה|הלוואת]] [[כסף (אמצעי תשלום)|כספים]], ושוב ב-[[1442]] וב-[[1462]]. עוד נזכרו יהודים בהקשרים שליליים של [[גניבה]] ([[1455]]), [[בגידה]] ושל זיוף [[מטבע]] ([[1459]]){{הערה|שם=LTR-הערה13|1=‏[http://jewishencyclopedia.com/view.jsp?artid=214&letter=S Jewish encyclopedia]}}. במאות ה-16 וה-17 נזכרו היהודים בסן מרינו בהזדמנויות רבות, כך שיש להניח כי במקום התקיימה קהילה יהודית קבועה. מסמכים אלה עוסקים בעיסוקיהם של היהודים, בהגבלות ואיסורים שהוטלו עליהם, ובהוראות לנשיאת [[אות קלון]], אך מאידך הם זכו להגנה רשמית ולהצהרת סובלנות{{הערה|שם=LTR-הערה14|1=‏[http://www.libertas.sm/Articoli/Storia_sammarinese/St.%20sammarinese%20articoli/St_samm_articolo14.htm Sormani e San Marino]}}. במאות שלאחר מכן פחת מספרם של היהודים במקום באופן מתמיד. במלחמת העולם השנייה מצאו למעלה מ-100,000 איטלקים ויהודים מקלט בסן מרינו{{הערה|שם=LTR-הערה15|1=‏[http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/vjw/san_marino.html The Virtual Jewish History Tour]}}, אך כיום לא פועלת בה קהילה יהודית.