רצועת חוף תל אביב-יפו – הבדלי גרסאות

כשהעיר התפתחה החלו פרנסי תל אביב להתייחס לחוף הים כאל אזור בעל פוטנציאל כלכלי, אך בעיקר בתחומי התעשייה. כך למשל הציע [[מאיר דיזנגוף]] לבנות [[נמל]] באזור חוף ירושלים של ימינו, ואף לסלול [[מסילת רכבת]] לאורך החוף. כן הוצע לרכז את מפעלי התעשייה בחופים. בה בעת גם תושבי תל אביב גילו את הערך הנוסף של עיר השוכנת לחוף ימים - רצועת חוף לרחצה, טיול ונופש. השפעה רבה על השינוי בתפישת החוף הייתה גם ל[[חיים נחמן ביאליק]], שראה לנגד עיניו את העיר [[אודסה]] שלשפת [[הים השחור]], על חופיה והטיילות שלה. לביאליק הייתה השפעה רבה על דיזנגוף ועל פרנסי העיר, והוא הצליח להשפיע עליהם לגנוז את התוכניות לשימושי תעשייה, ולראות בחוף שטח המיועד לשימושי פנאי ונופש. התפתחות אחרת בעלת חשיבות בראשית שנות ה-20 הייתה החלטתם של שלטונות המנדט להעביר לרשות מועצת העיר תל אביב‏‏אביב{{הערה|1=‏הפרדתההפרדתה של תל אביב מיפו על מנת להקטין החיכוך בין האוכלוסייה הערבית ליהודית ובמטרה לאפשר את פיתוחה העצמאי של תל אביב, תהליך שהחל בשנת 1921 והסתיים רשמית ב-11 במאי [[1923]], כאחד מלקחי שלטונות המנדט מ[[מאורעות תרפ"א]] ביפו (לקח נוסף היה הטלת מיכסות על העלייה היהודית בהתאם לכושר הקליטה הכלכלי של היישוב וזאת לאחר שמאוקטובר 1920 היו שערי הארץ פתוחים לרווחה לכל מספר של עולים), לא הייתה מושלמת. בתל אביב לא נתכוננה עירייה כי אם מועצת עיר (Township) שהייתה כפופה בכמה עניינים ליפו‏ליפו. ראו מאמרו של [[גדעון ביגר|ביגר גדעון]] [http://historynet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=12795&str1=%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9C&x=9&y=14&str3=&find=1&ex=0&docs=1&pic=1&sites=1&title=&all=1 התפתחות השטח הבנוי של תל אביב בשנים 1934-1909].}} את כל רצועת חוף הים (אדמת מחלול - אדמה ללא בעלים על פי חוק הקרקעות העות'מאני) מרחוב אלנבי ועד [[נחל הירקון]], ובכך איפשרה גישה ישירה לים מכל נקודה במרחב העירוני. לבסוף נתרצו גם פרנסי העיר. בשנת [[1921]] נפתח [[קזינו גלי אביב]] ו[[רחוב אלנבי]] הוסט אל החוף כדי לקשרו לשטח הבנוי של העיר. קווי הסעות החלו לקשר בין העיר והחוף. מתקני חוף קמו על רצועת החוף.