זכות קדימה (מקרקעין) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: \1ייחודי, מסוי\1
מ הסרת תו כיווניות
שורה 1:
'''זכות קדימה''', ב[[דיני קניין|דיני הקניין]], היא [[זכות במקרקעין]] המקנה לבעליה קדימות במקרה של מכירת זכות בנכס. כלומר, כשברצונו של בעל זכות קיימת בנכס (כגון [[בעלות|בעל]] הנכס) למכור את זכותו, הוא חייב להציע את הזכות לבעל זכות הקדימה, לפני שיציע אותה לכל אדם אחר. זכות קדימה היא אחת מחמש הזכויות במקרקעין המוסדרות ב[[חוק המקרקעין]] של [[מדינת ישראל]]. [[חכירה לדורות|חוכר לדורות]] (שוכר הנכס לתקופה שלמעלה מעשרים וחמש שנים) דומה לבעל הנכס בעניין זה והוא יכול להעניק זכות קדימה‏‏קדימה.{{הערה|1=סעיף 106 ל[http://www.nevo.co.il/law_html/Law01/286_001.htm חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, ס"ח 259] (להלן: חוק המקרקעין).}}
 
לאחר שנרשמה בטאבו זכות הקדימה, רשם המקרקעין נדרש שלא לרשום העברה כלשהי של הזכות במקרקעין, אלא אם נוכח שהתקיימו תנאי זכות הקדימה (קרי, שהזכות במקרקעין הוצעה קודם כל לבעל זכות הקדימה).{{הערה|1=סעיף 105 לחוק המקרקעין.}}
שורה 15:
===זכות קדימה לפי דין===
לצד זכות הקדימה לפי הסכם, חוק המקרקעין מסדיר שני מקרים נוספים בהם חלה זכות קדימה: זכות קדימה בין יורשים וזכות קדימה בין בני זוג.
*'''זכות קדימה בין יורשים:''' במקרקעין שהם [[משק חקלאי]] כמשמעותו בסעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, שעברו ב[[ירושה]] לכמה יורשים, לא יכול יורש להעביר את חלקו לאחר לפני שיציע אותו ליורשים האחרים.{{הערה|1=סעיף 100(א) לחוק המקרקעין.}} בשנתיים הראשונות לאחר מתן צו הירושה או צו קיום הצוואה, כל יורש הינו בעל זכות קדימה ביחס לחלקיהם של היורשים האחרים. לאחר תום השנתיים, עומדת ליורש זכות קדימה רק אם רשם בטאבו את זכותו זו במהלך השנתיים הראשונות.{{הערה|1=סעיף 100(ב) לחוק המקרקעין.}} הטעם להסדר ייחודי זה נעוץ באינטרס של הגנה על שלמות המשק החקלאי, כאשר לעתים, הכנסת רוכשים זרים למשק עשויה להביא לפירוקו או לפגיעה אחרת בכושר קיומו‏‏קיומו.
*'''זכות קדימה בין בני זוג:''' חוק המקרקעין קובע כי "מקרקעין שהם בבעלות משותפת של בני זוג, והם משק חקלאי או בית עסק המתנהלים על ידיהם במשותף או דירה המשמשת להם מגורים, לא יהיה בן זוג זכאי להעביר חלקו לאחר אלא אם הציע אותו תחילה לבן-זוגו."{{הערה|1=סעיף 101 לחוק המקרקעין.}} החוק מעדיף את ההגנה על בן הזוג, מפני כניסת אדם זר לביתו או לעסקו, על פני זכותו של בן הזוג האחר לנהוג בקניינו כראות עיניו.