ויקיפדיה

מגדר בלשון – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מאין תקציר עריכה
שורה 6:
מולן ניצבות שפות '''מחויבות-מגדר''': באי-אלו מצבים (או תמיד) הן כופות על הדובר בהן את ההתייחסות למגדרו של אדם שאינו ספציפי (כגון על ידי שימוש באחת מהמלים: "הוא/היא" וכדומה). ה[[עברית]], למשל (כשאר ה[[שפות שמיות|שפות השמיות]]), היא שפה מחויבת-מגדר ("עברית היא סקסמניאקית" כתבה על כך [[יונה וולך]] בשירהּ "עברית"{{הערה|[[יונה וולך]], '''תת הכרה נפתחת כמו מניפה''', [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], ספרי סימן קריאה, 1992}}).
 
שפות אחרות הן '''חופשיות-מגדר''': באי-אלו מצבים (או תמיד) הן מאפשרות לדובר להבחין דקדוקית בכל אחד משני המגדרים, אך בשום מצב הן אינן מחייבות את הדובר לבצע הבחנה כזו. בפרט, כאשר הן מאפשרות לדובר להתייחס לאדם לא-ספציפי באמצעות [[כינוי גוף]] מ[[מין (בלשנות)|מין]] ספציפי (כגון "הוא/"היא") - אז הן גם מעניקות לדובר את החלופה הדקדוקית להתייחס לאדם זה בכינוי-גוף נייטרליניטרלי מבחינה מגדרית.
 
ייתכנו גם שפות '''מגדריות-למחצה''': אחד משני המגדרים אינו ניתן להבחנה בשפה כזו - בשום מצב, בעוד שבאי-אלו מצבים (או תמיד) מאפשרת השפה הזו הבחנה במגדר השני.
 
שפות מחויבות-מגדר - עשויות להיות "חופשיות-מגדר נקודתית". לדוגמה, במצבים מסוימים{{הערה|1=דוגמה: ה[[אנגלית]] מעניקה חופש מלא להכריע האם לכתוב: After the man lives '''he''' dies, או לכתוב: After the woman lives '''she''' dies, או לכתוב: After one lives '''one''' dies, וכדומה.}} מעניקה ה[[אנגלית]] (בעיקר זו הרשמית) חופש מלא לבחור באחד משלושה כינויי-גוף לבני אדם: '''he''' (מורה על אדם ממין זכר, ובעברית: "הוא"); '''she''' (מורה על אדם ממין נקבה, ובעברית: "היא"); '''one''' (מורה על אדם ממין נייטרליניטרלי. [[צרפתית]]: on. [[גרמנית]]: man. לכינוי גוף זה אין תרגום לעברית{{הערה|1=דוגמה: למשפט אנגלי כמו "one can't trade with oneself" - אין תרגום מדויק לעברית; בדרך כלל הוא יתורגם כך: "אינך יכול לסחור עם עצמך", או: "אדם אינו יכול לסחור עם עצמו" (תוך כניעה למחויבות המגדרית של העברית). עם זאת, המילה one - במובן של כינוי-גוף המורה על אדם ממין נייטרלי - נתפסת כרשמית-מדיי, ולכן המשפט דלעיל - המנוסח ב[[משלב]] לשוני גבוה - יתורגם בדרך כלל לאנגלית ממשלב פחות-גבוה (אם כי תוך שימור הנימה הרשמית) - כך: "no person can trade with '''him'''self" (בדומה להתנהגות הדקדוקית של העברית מחויבת-המגדר).}}).
 
שפות מחויבות מגדר - עשויות להיות "מגדריות-למחצה נקודתית". למשל, העברית הפכה לכזו במהלך התפתחותה ארוכת השנים: אלפי שנים אחרי שבמעבר מ[[לשון המקרא]] ל[[לשון חז"ל]] התבטל ההבדל המגדרי בצורת העתיד לנוכחים ולנסתרים - בכך שנעלמה הצורה הנשית "תפעלנה" לטובת הצורה "תפעלו"/"יפעלו" - שהפכה למשותפת לשני המינים, החזירה{{הערה|1=אם כי הצורה של לשון חז"ל עדין נותרה מקובלת יותר, ואילו זו של לשון המקרא נחשבת ליותר "גבוהה".}} ה[[עברית ישראלית|עברית הישראלית]] את התאפשרותן של שתי הצורות המקראיות - אך תוך מיזוג הסמנטיקה המקראית עם הסמנטיקה של לשון חז"ל: הצורה "תפעלנה" התייחדה (כבלשון המקרא) למגדר הנשי בלבד, בעוד הצורה "יפעלו/תפעלו" נותרה (כבלשון חז"ל) נייטרליתניטרלית - מבלי שתרמוז למגדרם של בעלי הפעולה (תהליך דומה עבר גם על צורת הציווי). בכך נעשתה אפוא העברית הישראלית ל"מגדרית-למחצה נקודתית": בנקודה זו של צורת העתיד (וצורת הציווי) לנוכחים ולנסתרים - לא נותרה כל אפשרות להבחנה במגדר הגברי - אלא בנשי בלבד. לפי [[האקדמיה ללשון העברית]] זהו מאפיין כללי של השפה{{הערה|"[http://hebrew-academy.org.il/2010/10/04/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%94-%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D/ איך פונים לקבוצה שרובה נשים]", תשובה באתר האקדמיה ללשון העברית}}:
{{ציטוט|צורת הזכר בעברית משמשת לא רק לזכר. היא גם הצורה שאנחנו נוקטים כשאין לנו צורך להבחין במין – כלומר היא גם הצורה הסתמית, הלא מסומנת. על כן צורת הזכר יפה גם לנקבות, מה שאין כן צורת הנקבה: זו מציינת רק נקבה ומוציאה את הזכר. זו דרכה של העברית. אנחנו אומרים בלשון זכר 'גן ילדים' (גם אם יש בו רוב של ילדות), 'בית חולים' ועוד, אבל כאשר הכוונה לנשים בלבד נוקטים לשון נקבה, כגון 'בית יולדות'.}}
האקדמיה מצביעה על כך שמגמת ביטול צורות הנקבה מפני צורות הזכר, ניכרת כבר בעברית המקראית.
שורה 23:
ה[[רמב"ן]] חרג מגישה מקובלת זו, כאשר פירש את הציווי {{ציטוטון|שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ}}{{הערה|{{תנ"ך|דברים|יז|טו}}}}: "מלך - ולא מלכה".{{הערה|[[:s:רמב"ן על דברים יז|פירוש הרמב"ן לדברים יז טו]]}}
 
בנסיבות אלה של מאפייני השפה העברית, אין זה מפליא ש[[רש"י]] הוטרד מהשאלה מדוע נכתב בספר [[שמות]] "מכשפה לא תחיה",{{הערה|{{תנ"ך|שמות|כב|יז}}}} ותשובתו: "אחד זכרים ואחד נקבות אלא ש[[דיבר הכתוב בהווה]]" - כלומר, במציאות הרגילה ה[[כישוף]] נוהג יותר אצל נשים מאשר אצל גברים, ולכן חרג הכתוב מברירת המחדל. רוח זו מרחפת עד ימינו על כתיבתם של [[ספר בישול|ספרי בישול]] אחדים, הכתובים בלשון נקבה - "קלפי, חתכי, טגני", (אם כי רבים נוקטים שפה נייטרליתניטרלית יותר - "מקלפים, חותכים, מטגנים").
 
הדומיננטיות של השימוש במגדר הזכרי בשפה העברית, הנובעת מההתנהלות החברתית המקובלת, מתבטאת גם בספר ה[[חוק]]ים של מדינת ישראל. [[חוק הפרשנות]], המפרש מונחים שונים בחוקי המדינה, קובע כי "האמור בלשון זכר — אף לשון נקבה במשמע, וכן להיפך". בפועל, רוב רובם של החוקים מנוסחים בלשון זכר. במקרים הספורים שבהם החוק מנוסח בלשון נקבה, מדובר בעיקר בהתייחסות לתפקידים המזוהים יותר עם נשים. כך, למשל, שני חוקים המסדירים את העיסוק במקצועות [[רפואה]] האחד נקרא "פקודת ה[[אחות|אחיות]]", והאחר - "פקודת ה[[רופא]]ים".{{הערה|לאה ויזל, [http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/310-2.htm בזכות "הקול השונה" - הלכה, פמיניזם ומשפט], באתר "דעת"}} ניתן למצוא בספר החוקים [[יועץ מס|'''יועץ''' מס]], [[יועץ השקעות|'''יועץ''' השקעות]] או [[יועץ משפטי|'''יועץ''' משפטי]], אולם רק '''יועצת''' אחת - לענייני [[מעמד האישה]]. בסעיפים המגדירים את עבירת ה[[סרסור|סרסרות]] ב[[חוק העונשין]] נקט המחוקק גישה כפולה: בתחילה נקבע כי סרסור הוא "מי שמחייתו, כולה או מקצתה, דרך קבע או בתקופה כלשהי, על רווחי '''אדם''' העוסק בזנות", אך בהמשך נקבע כי "'''גבר''' הגר עם '''זונה''' או שהוא רגיל להילוות '''אליה''' דרך קבע [...] חזקה עליו שהוא חי על רווחיה". ב[[חוק זכויות החולה]] מוגדר "מטפל" - "רופא, רופא שיניים, סטז'ר, אח או אחות, מיילדת...".{{הערה|[http://www.health.gov.il/download/pages/hokzhole.pdf חוק זכויות החולה] באתר [[משרד הבריאות]]. }} הבנת ניסוח זה כפשוטו תוביל אותנו למסקנה שיש מטפלים שהם גברים בלבד ("רופא, רופא שיניים, סטז'ר"), יש שהם נשים בלבד ("מיילדת") ויש הפתוחים לגברים ונשים כאחד ("אח או אחות").
 
==הביקורת נגד הסגנון המגדרי==
הסגנון המגדרי החל לספוג ביקורת עם צמיחת ה[[פמיניזם]]. עלתה דרישה לקיים [[שוויון זכויות]] לנשים גם בתחום זה, תוך הדגשה שאין לראות בפנייה בלשון זכר פנייה נייטרליתניטרלית. דוגמה לכך מופיעה בוויכוח נודע (ולא יחיד) בין [[וינסטון צ'רצ'יל]] ל[[ליידי אסטור]], האישה הראשונה ב[[בית הנבחרים הבריטי]].{{הערה|1=[http://www.winstonchurchill.org/i4a/pages/index.cfm?pageid=435 Churchill Facts], באתר Churchill Centre {{אנגלית}}}} בעת נאום שנשא בבית הנבחרים, השתמש צ'רצ'יל שוב ושוב במילה "man", כשכוונתו הייתה לבני אדם. בכל פעם שעשה זאת, התערבה ליידי אסטור בקריאת ביניים: {{משמאל לימין|"And Woman, Mr. Speaker...And Woman"}} ("ואישה, אדוני היושב ראש... ואישה"). צ'רצ'יל הגיב: {{משמאל לימין|""In this context, Mr. Speaker, the understanding is that Man embraces Woman}} ("בהקשר הזה, אדוני היושב ראש, 'איש' כולל 'אישה'"; embraces באנגלית הוא גם "כולל" וגם "מחבק").
 
תשומת הלב שהופנתה לחוסר השוויון שבכתיבה בלשון זכר בלבד הובילה רבים לחוש בקיומה של בעיה ולניסיונות שונים להתמודד איתה. ההנחה הראשונית הייתה שישנה זיקה חזקה בין השפה המדוברת ובין תפיסת העולם של דובריה, זאת בצד מחקרים ב[[בלשנות חברתית]] וב[[פרגמטיקה]] של הלשון המראים כי העדפת הפנייה הזכרית כברירת מחדל בשפה מחויבת מגדר - משקפת מצב חברתי של יתרון מעמדי גברי השורר (או לפחות כזה שפעם שרר) אצל דוברי שפה זו.
שורה 47:
==תמיכה בסגנון עוקף מגדר, ושיטות לכתיבה שוויונית יותר==
 
אצל דוברי אותן שפות מחויבות-מגדר - החל להתפתח זרם חברתי התומך ב"סגנון עוקף מגדר" (הרעיון אינו תקף בחברות הדוברות בשפות מנוּעות-מגדר), כחלק מעקרון ה[[תקינות פוליטית|תקינות הפוליטית]]. סגנון כתיבה זה עוקף - באופן נייטרליניטרלי מבחינה מגדרית - את הצורך להתייחס למינו הלא ידוע של אדם לא ספציפי, כלומר מבלי לייחס מגדר מסוים לאותו אדם.
 
כך קרה שכותבים ב[[ארצות הברית]] החלו לשנות את סגנון כתיבתם. בכל מקום שבו היה נהוג לכתוב man נכתב מעתה person. גם מילים מורכבות תוקנו: salesperson באה במקום salesman, ובמקום postman באה letter carrier. קל לעכל שינוי זה, אך שינוי נוסף שבא עמו אינו כה פשוט לעיכול. בכל מקום שבו היה כתוב he החלו כותבים he or she (ולעתים אף she or he). בעברית יש הכותבים, באופן דומה, פנייה כפולה, למשל "קח/קחי" או "ראה/ראי", ובצורה מקוצרת "קח/י". שיטה זו יצרה משפטים מסורבלים והיא פוגמת בנוחות הקריאה, ולכן נשללה על ידי [[האקדמיה ללשון העברית]].{{הערה|שם=האקדמיה|[http://hebrew-academy.org.il/2010/10/04/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A4%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%94-%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D/ פנייה המיועדת לגבר וגם לאישה], באתר האקדמיה ללשון העברית}}
שורה 58:
 
התייחסות פמיניסטית לבעיה זו מופיעה במאמרה של [[פנינה להב]] "יד הרוקם: יריעת חירויות הפרט על-פי השופט אגרנט"{{הערה|1="[[עיוני משפט]]", נובמבר 1991.}}. ב[[הערת שוליים]] בפתח המאמר מסבירה הכותבת את גישתה:
{{ציטוט|אנגלית=|מרכאות=כן|תוכן=העברית היא שפה שאין בה נייטרליותניטרליות מבחינת המין. עם השנים התחזקה דעתי, שהשיטה המקובלת לנקוט לשון זכר ולקוות שבמובלע תיכלל בו גם הנקבה עושה עוול לנשים, באשר אנו נאלצות לפתח אישיות מעוותת, ספק-זכר ספק-נקבה (לקרוא הוא ולחשוב גם היא) ונדונות לכך שלעולם איננו רואות את עצמנו במפורש בספרות המשפטית. איני מקבלת שהמונח אדם כולל גם חווה ואילו המונח חווה לעולם אינו כולל אדם. לפיכך הלכתי בדרך הפמיניזם האמריקאי, וכתבתי חלק מהמאמר (לא הכול, וזאת על-מנת לא להבהיל) בלשון נקבה. הקוראים והקוראות יקראו את ההתייחסות ללשון זכר (חירויות הפרט) כאילו היו גם לשון נקבה ואת ההתייחסות ללשון נקבה (זכויות האזרחית) כאילו היו גם לשון זכר (קשה, אבל מתרגלים), ובכך נקדם את השוויון.|מקור=}}
דרך התייחסות נייטרליתניטרלית מבחינה מינית ננקטה לעתים באמצעות שימוש בשם הפועל במקום בפועל. לדוגמה: במקום "טול את האופניים" או "טלי את האופניים" נכתב "יש ליטול את האופניים".
 
[[קובץ:Gender.JPG|שמאל|ממוסגר|שלט הכוונה זה הנמצא ב[[נתיבי איילון|איילון צפון]], נכתב לראשונה בלשון זכר: "צא". לאחר שיד אלמונית הוסיפה קו שחור שהפך את המילה ל"צאי", תוקן השלט לצורת הפנייה הנייטרליתהניטרלית "צאו"]]
דרך נוספת היא פנייה בצורת רבים משותפת לזכר ולנקבה במקום בצורת היחיד (למשל "ראו" במקום "ראה"). כך מציעה [[האקדמיה ללשון העברית]].{{הערה|שם=האקדמיה}} עמד על כך [[מיכאל ספרד]] בסקירת הספר "מכתבים לעורך דין צעיר"{{הערה|1={{הארץ|מיכאל ספרד|עורך דין זה לא מקצוע, זה מצב נפשי|1.1144136|11.10.2006}}}}:
{{ציטוט|אנגלית=|מרכאות=כן|תוכן=הספר כתוב בגוף שני, כמקובל בספרי self help. זה יוצר בעיה מיוחדת בתרגום העברי שכן הוא פונה לעורכי-דין גברים בלבד וחבל, כי היה אפשר לבחור בגוף רבים הנייטרליהניטרלי יותר או בהטיה ללשון נקבה - שכן רוב עורכי-הדין הצעירים בישראל הן עורכות-דין.|מקור=}}
 
האפשרות הרדיקלית ביותר היא שימוש בצורת הנקבה בלבד. כך למשל באתר הנשים [http://www.asimon.co.il/SitePage.aspx?pageType=42 אסימון] נכתב בתנאי השימוש:
שורה 73:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=צורת הזכר בעברית היא הצורה הלא-מסומנת, הצורה הסתמית - והיא יפה אפוא גם לנקבות. ואילו צורת הנקבה מציינת רק נקבה. זו דרכה של העברית, ואין האקדמיה רואה עצמה רשאית לקבוע קביעה המנוגדת לדרך זו{{הערה|1= הופיע בדף [http://web.archive.org/20020208141513/hebrew-academy.huji.ac.il/question3.html לא היו דברים מעולם - צרור שמועות שווא], באתר האקדמיה ללשון העברית, שבוטל בשנת 2010, בעקבות רה-ארגון באתר האקדמיה. רעיון דומה מופיע בדף [http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/Pages/25031004.aspx פנייה המיועדת לגבר וגם לאישה] באתר האקדמיה.}}.}}
[[ועדה לקידום מעמד האישה|הוועדה לקידום מעמד האישה]] של [[הכנסת]] עסקה אף היא בסוגיה זו, ובדיון שאליו הוזמנה גם נציגה של האקדמיה ללשון העברית הוחלט:
{{ציטוט|אנגלית=|מרכאות=כן|תוכן=הוועדה למעמד האישה מדגישה את חשיבות השפה כמעצבת וכמשקפת תפיסות חברתיות. מסיבה זו הוועדה סבורה כי יש להקפיד על פנייה בלשון נקבה לנשים באופן דומה ומקביל לפנייה בלשון זכר לגברים. כך למשל יש להקפיד על ההנחיות בנציבות שירות המדינה בתיאור משרות בהן נושאות נשים ללשון נקבה (מבקרת, שופטת, מנהלת, מנכ"לית וכו'). בדומה, הוועדה סבורה כי מן הראוי לפנות לקהל שרובו המובהק נשים בלשון נקבה. בעת ניסוח מסמכים ממליצה הוועדה לאמץ את הנחיות משרד החינוך ולהשתמש ככל האפשר בלשון נייטרליתניטרלית המתאימה לשני המינים כאחד {{הערה|1=[http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/maamad/2004-01-14.html אופן הפנייה אל קהל מעורב], פרוטוקול מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה, 14.01.04.}}.|מקור=}}
 
גם חוקר הספרות [[מנחם פרי]] נקט גישה זו, כאשר עסק במאמרו{{הערה|1={{הארץ|מנחם פרי|הנשיקה: סיפור בשלוש וריאציות|833833|7.3.07|}}}} בפסק דין שניתן על ידי שתי שופטות ושופט אחד, והתייחס אל כל השלושה בכינוי "השופטות", אם כי לא בהכרח משיקולי שוויון, כפי שמסבירה עדי שורק:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=כצעד "חדשני" הוא מכנה את חבר השופטים "שופטות", באורח המתחפש לפמיניסטי אך למעשה מנצל מהלך זה לצורך הנמכת מעמד השופטים בעיני הקוראים (אפקט תרבותי שהוא מודע לו היטב כעורך מנוסה), דבר המקל עליו להפוך אותם ל"מספר לא מהימן" ולהכריע שהוא מעליהם {{הערה|1={{הארץ|עדי שורק ועידן צבעוני|מה רוצה הגבר|837010|14.3.07|}}}}.}}
 
בתחום המשפט מציעה ד"ר שולמית אלמוג כמה אפשרויות לצורך ניסוח בלתי-מינני של דברי חקיקה. אפשרות אחת היא הימנעות משימוש בשמות גוף. למשל, סעיף 3 להצעת חוק דיני ממונות, שכותרתו המקורית (המופיעה כבר בתלמוד) היא: "אין חוטא יוצא נשכר", ינוסח: "אין חטא מזכה בשכר". אופציה שנייה היא שימוש בלשון רבים ("אין חוטאים יוצאים נשכרים"), אם כי השימוש בלשון רבים עשוי להיתפס כפתרון בעייתי, כיון שגם לשון הרבים היא לשון זכר. מחקרים המתייחסים לשפה האנגלית מעלים כי שימוש בלשון רבים אינו נתפס כנייטרליכניטרלי מבחינה מגדרית, אלא כמכוון לעבר תפיסה "גברית". אפשרות שלישית היא שימוש מקביל בלשון נקבה וזכר. יש שיסתייגו מפתרון זה משום שהכפילות הלשונית שהוא מגלם תיתפס בעיניהם כסרבול מיותר. מאידך, שוחרי שוויון יטענו כי למרות שהשימוש בלשון נקבה וזכר גם יחד מאריך את הטקסט ואולי מסרבל אותו, הרי שסרבול כזה הוא (עבורם) מחיר נמוך - או למצער סביר - תמורת השגת היעד של שוחרי שוויון אלו{{הערה|1= ד"ר שולמית אלמוג, [http://www.idclawreview.org/files/4/13.pdf "קודיפיקציה עברית: שפת המשפט ושפת השוויון"], פורסם בכתב העת [http://www.idclawreview.org/ משפט ועסקים] ד (תשס"ו) 539.}}.
 
==ראו גם==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מגדר_בלשון"