חוות כנרת – הבדלי גרסאות

האגרונום [[משה ברמן]] התמנה למנהל החווה מטעם המשרד הארצישראלי וקבוצת פועלים עבריים, שקודם לכן עבדה איתו בבן שמן, נבחרה לעבד את אדמת כנרת. חברי הקבוצה מנו שמונה בחורים ובחורה אחת: [[צבי יהודה]], אריה אברמסון, יוסף אלקין (אלקנה), [[ישראל בלוך]], [[תנחום תנפילוב]] (שלשתם מהקומונה הרומאנית), גרשון גרינפלד (חׂרש), מ. טיומקין, [[שרה מלכין]] וישראל קורנגולד. נוסף אליהם מזכירו של ברמן, הפייטן הצעיר [[ר' בנימין]] {{הערה|עבר הדני, "חיים צימרמן- איש הגליל", הוצאת טברסקי, 1954 עמ' 30}}. בהמשך הגיעה לחווה קבוצה מפועלי [[רחובות]] בהנהגת [[בן ציון ישראלי]], [[מאיר רוטברג]] ו[[נח נפתולסקי]] ("שלישיית יחד"). בקבוצה זו הגיעה לראשונה לכנרת רחל בלובשטיין היא [[רחל המשוררת]]. תחילה חשב ברמן כי כבר בשנה הראשונה יהיו רווחים אך בתום כשנה, ב-[[1909]], החלה מתיחות בין ברמן לפועלים ושנת המשק הראשונה הסתיימה בהפסדים. חלק מפועלי רחובות ובהם "שלישיית יחד" ו[[ממש"י]] עזבו את החווה ועברו לגור ולשמור ב"בית המוטור" עקב מתיחות זו. בעקבות העימותים החליט רופין ב[[1910]] לעשות ניסוי על אדמת [[אום ג'וני]], בהקמת חווה שתימסר לניסיון לשנה לקבוצת פועלים אשר תנהל את המשק ותעבד את האדמה על אחריותה. ועד החורש קיבל את ההצעה וכך הונח היסוד לקבוצה הראשונה, "אם הקבוצות" - [[דגניה א'|דגניה]].

לאחר קום המדינה מ-[[1950]] ועד ל-[[1974]] שימשה החווה כבסיס [[צה"ל]]. לאחר מכן היא שוחזרה, הוכרזה כ"אתר שימור לאומי", ונפתחה במתכונתה הנוכחית ב-[[2007]] {{הערה|1=[http://www.shimur.org/article.php?id=795 חצר כנרת] באתר [[המועצה לשימור אתרים]]}}. כיום המקום משמש כ[[מוזיאון]] וכמרכז חינוכי ערכי פתוח למבקרים.