מאעת – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תו כיווניות
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעתים, דוגמה\1, \1דמיו\2, תאולוג, \1קובצי\2, \1יפהפייה, אידאל
שורה 15:
 
==תיאור המאע'ת==
באומנות המאע'ת מיוצגת כאישה אידיאליתאידאלית- יפייפיהיפהפייה, ענוגה ועדינה. ראשה מעוטר בנוצת יען, לעיתיםלעתים הנוצה צומחת ישירות מקודקודה ולעיתיםולעתים הנוצה קשורה בסרט. נוצה זו מהווה את הסמליל הפונטי של השם מאע'ת. האלילה לובשת שמלה צרת גזרה וללא קישוטים נוספים. בחלק מהעדויות שנשתמרו לגביה היא עונדת צמיד או שרשרת. מלבד הנוצה המאפיינת של מאע'ת, דמותה הגשמית אוחזת ב[[ענח']], [[סמל החיים המצרי]].{{הערה|Cristopher A. Faraone & Emily Teeter, Egyptian Maat and Hesiodic Metis, Mnemosyne, Fourth Series, vol. 57, Fasc. 2 (2004), p. 186.}}
 
==עיקרון המאע'ת==
שורה 23:
לפי [[ספר המתים המצרי]], כל נשמה כשהייתה מגיעה לתחום שיפוטו של [[אוסיריס]], [[אל המתים]], הייתה מוסרת את לבה לשקילה על מאזניים, אשר בכף המאזניים השנייה נחה [[נוצת האמת]] – סמלה-נציגתה של מאע'ת. אם הלב היה שווה במשקלו לנוצה, היה זה סימן כי היא טהורה מחטאים ורשאית להמשיך לעולם הבא; אך אם הלב היה כבד יותר מהנוצה, הוא היה נטרף על ידי המפלצת עמת (גם עמית), והנשמה הייתה נידונה לשכחה נצחית.{{הערה|Jared C. Hood, The Decalogue and The Egyptian Book of the dead, Australian journal of Jewish studies. 23 (2009). P. 54.}}
 
==השפעות תיאולוגיותתאולוגיות ותרבותיות==
*'''תרבות מצרים''':
עבור התרבות המצרית רעיון המאע'ת מהווה את מעטפת הדת הקוהרנטית הראשונית של המצרים הקדומים. עיקרון מופשט זה נגע בכל תחומי החיים של האדם, החל מרגע לידתו ועד לרגע מותו. העיקרון הכווין את מעשיי האדם בתחומי המשפט, הפוליטיקה, סדר התופעות בעולם (מדע) והאתיקה. העיקרון חלש על התחומים האישיים, הקהילתיים והמדינתיים, ומתוך כך נחשב כערש הדת הקוהרנטית הראשונית בממלכת מצרים הקדומה.{{הערה|Anna Mancini, Maat Revealed, philosophy of justice in ancient Egypt (Buenos books America, Llc, 2004) p. 11-12.}}
*'''התרבות היהודית''':
בראשיתה שרתה תרבות זו תחת שלטון האימפריה המצרית, ומתוקף כך תרבויות אלו שיחלפו ביניהן רעיונות ומאפיינים אשר הושפעו מתפיסות העולם האחת של השנייה. יחסי גומלין אלו באים לידי ביטוי בין היתר באופן תיאור המציאות ובאופן קביעת חוקיה. דוגמאדוגמה לכך היא קווי הדמיון הבולטים בין עשרת הדיברות המקראיים ופרק 125 בספר המתים המצרי. בשני קבציקובצי חוקים אלו, מוסדרים עקרונות היחסים בין אדם לאדם המנוסחים על דרך השלילה, וזאת על מנת לצמצם את ההגבלה על האדם. כמו כן, קבלת חוקים אלו מהאל באופן ישיר משמשים על מנת להנכיח את האל. דימיוןדמיון תיאולוגיתאולוגי זה נובע מהסיבה ששתי תרבויות אלו שאפו "חזות בהתגלמות האל המופשט, עיקרון הצדק והסדר הקוסמי, דרך קיום חוקי הסדר והמוסר האלוהיים.{{הערה|Jared C. Hood, The Decalogue and The Egyptian Book of the dead, Australian journal of Jewish studies. 23 (2009). P. 62-63, 65-66.}}
*'''התרבות היוונית ''':