|
לזריחה כמו גם לשקיעה חשיבות רבה בניווט אסטרונומי. ניתן לחשב את שגיאת המצפן בעזרת חישוב הכיוון האמיתי של הזריחה (אמפליטוד) והשוואותו לכיוון שמראה המצפן, ההבדל שמתקבל הוא שגיאת המצפן. לצורך החישובים דרושים רק דקלינציית השמש באותו רגע, קו הרוחב וטבלה הנקראת טבלת אמפליטודה של השמש.
אני הומו
== צבעי הזריחה ==
צבע השמים, אם בזמן זריחת השמש ואם בצהרי היום, הוא תוצאה של פיזור קרני השמש מחלקיקי החומר המרכיבים את האטמוספירה. פיזור זה נקרא [[פיזור ריילי]], והוא נעשה משמעותי ככל שאורך הגל של הקרינה המתפזרת קצר יותר, כלומר קרניים הנוטות לצבע הכחול יבלטו יותר כאשר מתרחש [[פיזור ריילי]]. זוהי הסיבה לצבע הכחול של השמים במשך היום. לעומת זאת, ה[[פיזור ריילי|פיזור]] של קרני האור הנוטות לאדום (בעלות אורך גל גדול ומשרעת גבוהה), חלש יותר. בזמן זריחת השמש, הדרך שקרני האור צריכות לעבור בתוך אטמוספירה, כדי להגיע לצופה, מתארכת ככל שהזריחה מתקדמת. הקרניים בעלות הסיכוי הגדול ביותר להגיע לצופה ללא [[פיזור ריילי|פיזור]] הן הקרניים בעלות אורך גל גדול ולכן צבע הזריחה נוטים לאדום. אורך גל גדול מאפשר לגל האור לעקוף את החלקיקים הרבים הנמצאים בחתך האטמוספירה הגדול הקיים בזמן שקיעה, וכן לעקוף את הגזים והאבק המצטבר על פני כדור הארץ. ככל שיש יותר גזים ואבק על פני כדור הארץ, כך צבעי הזריחה יהיו בגוונים יותר חזקים של אדום, זו גם הסיבה שמעל פני הים צבעי הזריחה בגוונים חזקים יותר של אדום. צבעה האמיתי של השמש הינו לבן, אך בעקבות [[פיזור ריילי]] הצבע המתקבל בצפייה מתוך כדור הארץ הינו צהוב. בזמן הזריחה יש [[פיזור ריילי|פיזור]] יותר גדול, ולכן השמש נוטה טיפה אל גוני הכתום והאדום.
גם למשרעת יש יד בנושא. ככל שמשרעת גל האור גדולה יותר, כך גוני הצבע יהיו חזקים יותר. למשל, גל אור אדום עם משרעת גדולה יראה כגוון אדום חזק, לעומת גל אור אדום עם משרעת קטנה שיראה גוון אור אדום חלש.
==ראו גם==
|
