מלחמת האזרחים ברוסיה – הבדלי גרסאות

בתחילת הקיץ [[1919]], הצבא הקווקזי (עתה בפיקודו המבצעי של גנרל וראנגל), תקף צפונה בניסיון להקל מהלחץ על צבא קלצ'ק או אף לחבור אליו. וראנגל הצליח לכבוש את [[וולגוגרד|צאריצין]] ב-[[17 ביוני]] 1919. טרוצקי הגיב לאיום זה בשליחת צבא בפיקודו של טוחצ'בסקי, הצבא הקווקזי שסבל מנחיתות מספרית נאלץ לסגת דרומה ולפנות את העיר, המתקפה נכשלה. בהמשך הקיץ, צבא הדון של הקוזקים בפיקודו של גנרל [[ממנטוב]] תקף לכיוון אוקראינה. הצבא האדום שנלחץ בין כל החזיתות נאלץ לסגת מקייב ב-2 בספטמבר 1919. כוחותיו של ממנטוב פנו צפונה לכיוון [[וורוניז']] אך נתקלו בכוחותיו של טוחצ'בסקי ונחלו מפלה ב-24 באוקטובר. טוכאצ'בסקי פנה עתה לכיוונו של איום נוסף מצידו של [[צבא המתנדבים]] של [[אנטון דניקין]]. כוחותיו של דניקין היוו איום מוחשי, ואיימו להגיע למוסקבה, אולם התערבותו של הצבא השחור הייתה בעוכריהם בשבשו את מערך קווי האספקה של הלבנים כאשר הוא משתלט על נקודות מפתח לאורך מסילת הרכבת, ערים ומחסני תחמושת תוך שהוא מביס בדרך מס' רגימנטים לבנים של חי"ר.

 

 

 

באוקטובר 1919 חייליו של יודניץ' הגיעו לפרברי העיר. מס' חברים בוועדה המרכזית הבולשביקית היו מוכנים להיכנע ולהסגיר את העיר, אך טרוצקי סירב לקבל את עמדתם ופעל אישית על מנת לארגן את ההגנה על העיר. בהצהירו ש"אין זה אפשרי שצבא קטן של 15,000 קצינים לשעבר ישלטו במעמד הפועלים של עיר בת 700,000 תושבים". הוא בנה אסטרטגיה של הגנה אורבנית, והצהיר שהעיר "תגן על עצמה על אדמותיה היא", שצבא הלבנים ילך לאיבוד במבוך של רחובות מבוצרים ושהם "יפגשו את קברם".

=== 1920 ===

 

 

הלחימה הספורדית בסיביר המשיכה כאשר כנופיות חמושות של פושעים עוררו כאוס וזרו אימה וטרור. סמיונוב ושארית הצבא הלבן נסוגו לבסוף לסין.