ואנג שוג'ין – הבדלי גרסאות
(אין הבדלים)
|
גרסה מ־22:24, 14 בספטמבר 2016
וונג שו צ'ין (1904-1981) היה אמן לחימה סיני שהתפרסם בזכות יכולתו הגבוהה בשלוש אמנויות הלחימה הסיניות הפנימיות: פה קואה, שינג אי צ'ואן וטאי צ'י. הוא נחשב לאחד הלוחמים הגדולים של המאה ה־20. בנוסף היה וונג מנהיג רוחני בתנועה טאואיסטית בשם איגואן דאו.[1][2][3]
ביוגרפיה
וונג התחיל להתאמן בשנות ה־20 של המאה ה־20 אצל המאסטר צ'אנג צ'או דונג (Chang Chao Tung או Zhang Zhaodong) ונשאר תלמיד של צ'אנג עד למותו של המורה בשנת 1940. בשנת 1934 למד וונג שו צ'ין גם אצל וונג שיאנג צ'אי (Wang Hsiang Chai או Wang Ziangzhai). מורה נוסף שהיה לוונג הוא שיאו האי פו (Xiao Haibo או Hsiao Hai Po).[1]
בקיץ 1948, כאשר הוא בן 44, נמלט וונג שו צ'ין ממלחמת האזרחים שהתרחשה בסין אל טאיוואן וייסד את בית־הספר לאמנות לחימה צ'נג מינג (Cheng Ming) בעיר טאיג'ונג (Taichung). הוא הפך לאיש עסקים ועם השנים צבר לעצמו הון מכובד. בשנת 1951 נפגש וונג בטאיוואן עם צ'ן פנלינג (Chen Panling) שהתפרסם בפועלו לקידום פיתוח סגנון טאי צ'י שמאחד את כל הסגנונות המרכזיים. את הטאי צ'י הזה אימץ וונג והטמיע לתוך השיטה אותה הוא לימד. מסוף שנות החמישים לימד וונג שו צ'ין גם ביפן והיה למורה הראשון שלימד שם את אמנויות הלחימה הסיניות. לא פעם הזמין אמני לחימה יפנים אחרים להתמודד איתו ותמיד הוכיח את עליונותו על פניהם. וונג שו צ'ין היה אדם גדול ועב בשר, יותר ממאה קילוגרם שהתפרסו על פני פחות ממאה ושמונים סנטימטרים, אך זריז וקל תנועה. הוא התפרסם ביכולת שלו לספוג מהלומות ללא פגע.[1][2][3]
וונג העמיד מאות תלמידים ביפן ובטאיוואן.[1] אחד מהתלמידים הבולטים של וונג שו צ'ין הוא וונג פו לאי, מורהו של ניר מלחי.[4]
וונג כתב שני ספרים. הראשון התפרסם בשנת 1978 והשני בשנת 1981.
