אנרי השני, מלך קפריסין – הבדלי גרסאות

אנרי השני עלה לשלטון [[ממלכת קפריסין]] והוכתר כמלך המדינה הצלבנית ביום [[24 ביוני]] [[1285]], אחיו [[ז'אן השני, מלך ירושלים]] נפטר זמן קצר לאחר מכן והיסטוריוגרפים צלבניים בני התקופה העלו את הסברה כי הוא הורעל. תקופת שלטונו של אנרי השני בקפריסין נחשבת לתקופת פריחה כלכלית ותרבותית אך אנרי סבל מ[[אפילפסיה]] שהשפיע קשה על תפקודו ויצרה אווירה של מתח ורגשות שליליים בקרב אצילי ממלכת קפריסין. בשנת [[1303]] הואשם גי דה ליזיניאן, [[קוניטאבל]] קפריסין ואחיו של המלך, הואשם בבגידה והוצא להורג. בשנת [[1306]] קשר אמלריך דה ליזיניאן, נסיך צור ו[[קוניטאבל]] של ירושלים (בשלב זה של ההיסטוריה - תוארים ריקים מתוכן) עם אבירי [[מסדר אבירי היכל שלמה]] להדיח את אנרי וביום [[26 באפריל]] גורש אנרי ל[[ארמניה]].

אנרי פעל לממש את זכותו לכתר ממלכת ירושלים שהייתה בתהליכי התפוררות הן בגלל מלחמות אזרחיםהאזרחים וממהלומותוהן כתוצאה ממהלומות הצבא ה[[ממלוכים|ממלוכי]]. במשך שנה שלמה, בין מותו של [[הוגו השלישי, מלך קפריסין]] ומותו של יורשו ז'אן השני, הייתה הממלכה ללא מלך, כיוון שזאשז'ןאן השני לא תבע את זכויותיו בממלכת ירושלים. זמן מה לאחר הכתרתו כמלך קפריסין שלח אנרי השני שליחים לשאת ולתת עם ראשי [[מסדר אבירי היכל שלמה|מסדר הטמפלרים]], ככל הנראה בתווךבתיווך חברי מסדר ה[[הוספיטלרים]], וביוני [[1286]] הגיע הצבא הקפריסאי לנמל עכו שם זכה לקבלת פנים נלהבת מצד האוכלוסייה. האתגר האמיתי היה תפיסת מבצר עכו, בו ישב אד פואלשיין, [[סינישאל]] הממלכה שקיבל את מינויו מ[[שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה]] וסירב למסור את השלטון למלך קפריסין. קרבות פרצו בין הקפריסאים לחיל המצב עד להתערבות מפקדי המסדרים הצבאיים ששכנעו את פואלשיין למסור את המצודה תחת ההבטחה כי זכויות [[פיליפ הרביעי, מלך צרפת]] יישמרו והמצודה תימסר לשליטת המסדרים הצבאיים ואלו מסרו אותה 4 ימים לאחר מכן לאנרי השני.

ביום [[15 באוגוסט]] [[1285]] הוכתר אנרי השני למלך ירושלים בקתדרלה של צור - ההכתרה האחרונה של מלך צלבני ב[[ארץ הקודש]]. על פי ההיסטוריונים הצלבניים חגיגות ה[[הכתרה]] היו המפוארות ביותר שהעיר ראתה. האחדות ושילוב הכוחות הצלבניים נמשך זמן קצר בלבד והקומונות הימיות של איטליה שניגודי האינטרסים הכלכליים והפוליטיים פערו ביניהם תהום שלא ניתן היה לגשר עליה. עיקר האיבה היה שוררשררה בין [[פיזה]] ל [[גנואה]] שהתחרות הפכה אותן למתחרות השואפות להשמיד כליל אחתזו את השנייה,זו. עכו שימשה זירת קרב לסכסוכים אלו וביום [[25 במאי]] [[1287]] תפסו הגנואזיםהגנואים את נמל עכו לזמן קצר ושמו את הנמלים הצלבנים תחת הסגר.

ההכנות הממלוכיות לקרב החלו בקיץ של 1290 באיסוף עצים מכל יערות האזור - מלבנון עד ארץ ישראל לצורך בנין מכונות המצור ובמשך ארבעה חודשים נמשכו עבודות הכריתה באזור [[קיסריה]] ו[[עתלית]]. אפילו מותו הפתאומי של הסולטאן קלאון לא עצר את ההכנות והגיוס הכללי מכל מדינות המזרח התיכון{{הערה|1=David Nicolle, Graham Turner, Christa Hook. Acre 1291: Bloody Sunset of the Crusader States. Published by Osprey Publishing, 2005 ISBN 1841768626, 9781841768625 p 30}} שהלכה וקיבלה את האופי של מלחמת קודש לגירוש סופי של ה[[צלבנים]] מארץ הקודש. בחודש מרץ [[1291]] החלו גדודים מוסלמים להיאסף במישור עכו, גדודים יצאו מדמשק נושאים איתם מכונות מצור ואחריהם גדודים מערים אחרות ב[[סוריה]] עוברים ב[[דמשק]] ופונים משם אל כוון עכו תחת פיקודו של הסולטאן הממלוכי החדש [[ח'ליל בן קלאון]]. ביום [[15 באפריל]] [[1291]] החל המצור על עכו ונמשך ללא הפוגה. ביום [[4 במאי]] נחתו בעכו חיילים צלבניים מקפריסין בראשות מלכם אנרי השני שניסה לחדש את המשא ומתן עם הסולטאן המצרי, אך נתקל בקיר אטום - הסולטאן לא היה מוכן אלא למשא ומתן על הסכם כניעה, דרש את מפתחות העיר והציע כי הצלבנים יעזבו את [[עכו]] עם רכושם. ביום [[16 במאי]] פרצו הממלוכים לעיר, התפוררות הגנהההגנה הצלבנית הובילה לנטישה של עמדות ההגנה ובריחה חסרת סדר אל הנמל בעוד הגדודים הממלוכים מתחילים להרוגקוטלים בתושבי העיר. באותה עת עגנו בנמל מספר מועט של ספינות שיכלו לאסוף את הפליטים ולהימלט מהטבח. מספר ההרוגים בקרבות הרחוב איננו ידוע אך החרב לא פסחה מעל הקהילה היהודית הקטנה שישבה בעיר החדשה, שגורלה היה כגורל הנוצרים המקומיים והצלבנים. הצבא הממלוכי המשיך בהתקדמותו בתוך העיר עד שנעצר מול המבצר ה[[מסדר אבירי היכל שלמה|טמפלרי]] הצמוד לנמל. כאן המשיכו להשתולל קרבות קשים במשך 10 ימים, לאחר משא ומתן על כניעה רצחו הטמפלרים את החיילים הממלוכים שנכנסו למצודה על פי ההסכם - והקרבות נמשכו תוך שהממלוכים חופרים מתחת לחומת המצודה. בסערת הקרבות ותחת מעטה חשיכה הצליח ראש המסדר לברוח ל[[צידון]] ועימו רוב אוצרות המסדר. ביום [[28 במאי]] נפער פתח גדול בחומות המצודה הטמפלרית, וזמן קצר לאחר מכן התמוטט המבנה כולו על מגיניו והתוקפים הממלוכיים{{הערה|1=Kenneth M. Setton, Robert Lee Wolff, Harry W. Hazard, Norman P. Zacour, Marshall Whithed Baldwin‏. A History of the Crusades: The Later Crusades, 1189-1311‏. Univ of Wisconsin Press [[2005]]. ISBN 0299048446, 9780299048440‏ p 598}}. עם נפילת מצודת הטמפלרים ביום [[28 במאי]] 1291 הסתיים המצור על עכו. לאחר נפילת העיר והרס ביצוריה יצאו גדודים ממלוכים לשאר מבצרי הצלבנים לאורך [[מישור החוף]] וחוף [[לבנון]] ובזמן קצר יחסית, ובהתנגדות סמלית נפלו או פונו שאר המבצרים והערים מחמת הייאוש וחוסר התקווה שאחזה במגינים.

* [[יהושע פראוור]], '''תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל''', כרך ב, [[מוסד ביאליק]], מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה ב[[פרס ישראל]], בתרגומוובתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.