פרשת חשבון הדולרים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 6:
החשבון, למעשה היו שניים, נפתח כחוק בעת שיצחק רבין כיהן כ[[שגריר]] ישראל בארצות הברית ונשא את שם שני בני הזוג. הממונה ("סרוגייט" בלשון הבנק) עליו היה פרופ' [[דוד נחמנסון]], דודה הניו-יורקי של לאה, שאף נהג להשמיד את מסמכי החשבון שנשלחו אליו מהבנק. החוק הישראלי חייב את סגירת החשבון עם סוף הכהונה כשגריר (בשנת [[1973]]), אולם בני הזוג המשיכו להחזיק בחשבון. בני הזוג טענו בתחילה כי מדובר בסכום זעיר, אולם לדברי מרגלית הבנק מסר נתונים הסותרים טענה זו. מאוחר יותר פרסם ה[[ניו יורק טיימס]] כי החשבון כלל 90 אלף דולרים שקיבל רבין עבור הרצאות בעת שכיהן כשגריר.
 
בתחילה, בהתאם להצהרת של [[לאה רבין]] שבחשבון היו רק כ-2000 דולר, טופל העניין על ידי המפקח על מטבע חוץ, שהיה אמור להטיל [[קנס]] מנהלי, ללא העמדה לדין{{הערה|{{דבר|יוסף פריאל|המפקח על מטבע חוץ: אטפל בלאה רבין כבכל אזרח אחר|1977/03/16|00108}}; {{דבר||המשך|1977/03/16|00210}}}}. ועדת הכופר אכן החליטה על הטלת קנס מנהלי, גם לאחר שהתברר שהסכומים היו גבוהים בהרבה. ועדת הכופר הביאה תקדימים רבים בהם הוטל כופר גם במקרים בהם דובר על סכום גבוה משמעותית מ-5000 דולר. אולם [[היועץ המשפטי לממשלה]], [[אהרן ברק]], טען שאין במקרה של רבין דמיון למקרים החריגים בהם הוטל כופר, אמר שהטלת כופר במקרה זה תפגע בשוויון מפני החוק והזהיר מקושי להגן על החלטת ועדת הכופר במשרד האוצר בפני הציבור וב[[בג"ץ]]. על כן, ביקש ברק להעמיד לדין את [[לאה רבין]]. עם זאת, קבע ברק שאם רבין יעיד שלא היה שותף פעיל בניהול החשבון, אין מקום להטיל עליו אחריות בנושא{{הערה|{{דבר|יהושע תדמור|עימות עקרוני בין היועמ"ש לאוצר|1977/04/10|00300}}}}. בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה, הודיע רבין על פרישה ממועמדות לראשות הממשלה{{הערה|{{דבר||רבין פורש מראשות רשימת המערך ולא יכהן כרה"מ|1977/04/08|00107}}}}{{הערה|[[זאב גלילי]], [http://www.zeevgalili.com/?p=244 אהרון ברק כמחולל "המפץ הגדול"], 16 בדצמבר 2005}}. בעקבות זאת ברק החליט להימנע מהמשך החקירה בעניין של יצחק רבין והיקף ידיעתו על חשבון הדולרים: "יצאתי מתוך הנחה שרבין נענש עונש כבד על כך שנאלץ לפרוש מתפקידו. לא היה מקום להענישו פעם נוספת."{{הערה|מתוך הפרק "תורו של רבין מגיע" בתוך '''אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק''', עו"ד יוסי דר.}}.
 
על החלטתו של [[אהרן ברק]] בפרשה, שלא להסתפק בקנס, הוטחה ביקורת. [[ארווין שימרון]] טען שברק היה צריך לקחת בשבון את הפגיעה הציבורית הקשה ברבין, שהיווה עונש קשה, ובכך שהקנס שהוסכם עליו היה גבוה מהקנס הצפוי בבית המשפט. לטענתו, נכשל ברק ב[[מבחן בוזגלו]] בכך שרבין נענש יותר מדי{{הערה|{{דבר|יהושע תדמור|ברק מול רבין ובוזגלו|1977/04/15|01600}}}}.
 
התפטרותו של רבין נתפסה בציבור כמעשה אצילי של ויתור על משרה ציבורית כדי לעמוד לצד אשתו העומדת לדין{{הערה|{{דבר|אהרן גבע|שורקי הבוז ומוחאי הכפיים|1977/04/13|00803}}}}. אולם, היו שראו בכך צעד בלתי נמנע בגלל האווירה הציבורית, וכמהלך שיאפשר לרבין לשוב בעתיד לקדמת הזירה הפוליטית{{הערה|{{דבר||ההתמודדות שנמנעה במפלגת העבודה|1977/04/10|00901}}}}. לימים היו שטענו שרבין נאלץ להתפטר מחשש שבחקירה בעניין היקף שותפותו בחשבון הבנק היה עלול להתברר שלא היה רק שותף פסיבי או שיעלו נושאים אחרים בהם לא פעל כשורה{{הערה|{{ערוץ7|חגי סגל|יחי ההבדל הקטן|1138|13 בינואר 2003|}}}}.
 
==השפעה פוליטית==