יחסי טנזניה–ישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה, קטגוריה ספציפית יותר
הגהה, ויקיזציה
שורה 15:
בעבר, [[ישראל]] החזיקה שגרירות ב[[טנזניה]], אך זו נסגרה לאור ניתוק היחסים הדיפלומטים עם [[מדינת ישראל]] לאחר [[מלחמת ששת הימים]]. כיום אין שגרירות ישראלית ב[[טנזניה]]. האינטרסים הישראלים בטנזניה מטופלים על ידי השגרירות הישראלית ב[[יחסי ישראל-קניה|קניה]]. לטנזניה [[קונסול כבוד]] בישראל. ישראלים המבקשים לבקר בטנזניה נדרשים להצטייד בוויזה מתאימה.
 
במהלך שנות ה-60 התהדקו הקשרים בין מדינת ישראל הצעירה לבין טנזניה. הנשיא הטנזני הסוציאליסטי [[ג'וליוס נייררה]] התחבר עם ראש הממשלה דאז [[גולדה מאיר]]. בין המדינות התפתחו קשרים אמיציםהדוקים וישראל סייעה לטנזניה בהקמת ה"שירות הלאומי" של המדינה, ה-JKT (בסווהילית : Jeshi la Kujenga Taifa - צבא בניית המדינה). בתחום הבנייה נקשרו קשרים אמיציםהדוקים בין חברות ואדריכלים ישראלים לבין השלטונות הטנזניים. שלושת האדריכלים הישראלים אשר בלטו בפעילותם במקום הם משה ירמיצקי, גבריאל מרגלית ויעקב מרקו שתכננו בין השאר את מרכז הצרכנות בדאר א-סלאם, את "מלון קילימנג'רו" בדאר א-סלאם ואת "מלון ספארי" בשמורת מיקומי. ניתן לקרוא על הפעילות הרבה של הישראלים בטנגנייקה בשנות ה-60 בספרו של השגריר הראשון של ישראל למדינה, רפאל רופין, "שליחות ל[[טנגניקה]]".
 
לאחר [[מלחמת יום כיפור]], במסגרת [[החרם הערבי]], ניתקה ממשלת טנזניה את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל בלחץ המצרים שהיו בעלי אינטרסים רבים בטנזניה, והפעילו לחץ דיפלומטי על הממשלה הצעירה של המדינה. ב-[[24 בנובמבר]] 1988 הכירה טנזניה בעצמאותה של פלסטין.
שורה 26:
==ראו גם==
* [[יחסי אפריקה-ישראל]]
 
== לקריאה נוספת ==
רפאל רופין, "שליחות ל[[טנגניקה]]", הוצאת משרד הביטחון, 1986, תל אביב
 
== הערות שוליים ==