חומות ירושלים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
|||
שורה 26:
תוואי מרשים מחומה זו - כארבעים [[מטר]]ים אורכו ושבעה מטרים רוחבו - עובר בלב [[הרובע היהודי]], ונקרא "[[החומה הרחבה]]". אפשר להבחין בין שרידיו בחורבות בתים, שנרמסו תחת החומה. קטע מחומה זו נראה גם דרך [[פיר]] אנכי עמוק, שנקדח ברחוב [[הקארדו (ירושלים)|הקארדו]], המעיד על גובהה העצום של החומה. החומה של חזקיהו מוזכרת בתנ"ך גם ב[[ספר מלכים]], כאשר [[רבשקה|רַבשָׁקֵה]] נציג אשור התבקש לדבר [[ארמית]] {{הדגשה|בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל הַחֹמָה.}}
בחלוף השנים גדלה אוכלוסייתה של ירושלים והעיר התפשטה אל המישור הרחב שמ[[צפון]] לה, מעבר לנחל הצולב, כך ששוב היה לירושלים פרוור
{{ציטוט|תוכן=חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת, וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ|מקור={{תנ"ך|נחמיה|א|ג}}}}
שורה 37:
===חומת נחמיה===
החומה הקדומה ביותר מראשית [[תקופת בית שני|ימי הבית השני]], שאינה מתוארת כלל אצל [[יוסף בן מתתיהו]], נבנתה על ידי [[נחמיה]] בימי [[שיבת ציון]]. נחמיה, ממנהיגי [[גלות בבל|גולי בבל]], נדהם מתיאור חומות ירושלים החרבות, ונשא [[תפילה]] ל[[אלוהים (יהדות)|אלוהים]] שיסייע בעדו להשיב את העם הגולה לירושלים. זמן קצר לאחר מכן יצא באישור [[כורש]] מלך [[ממלכת פרס|פרס]] לירושלים, ובחן בעצמו את מצב החומות. הוא נוכח כי ה[[עדות]] ששמע הייתה מהימנה, וכי החומות כה הרוסות, עד כי בקושי הצליחה הבהמה שעליה רכב לעבור על גלי האבנים:
{{ציטוט|תוכן=וָאָקוּם לַיְלָה אֲנִי וַאֲנָשִׁים מְעַט עִמִּי... וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא לַיְלָה... וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵם פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ... וְאֵין מָקוֹם לַבְּהֵמָה לַעֲבֹר תַּחְתָּי|מקור={{תנ"ך|נחמיה|ב|יב|יד}}}}
שורה 67:
==חומות ירושלים בתקופה הרומית והביזנטית==
[[קובץ:Mt_Zion_excavations.jpg|שמאל|ממוזער|250px|החומה הראשונה (החשמונאית) בתוואי זהה לחומת אאודוקיה בהר ציון]]
כאשר נחרבה ירושלים, נהרסו חומותיה עד היסוד. המידע על מצב העיר בתקופה זו עמום וקטוע; מן המקורות עולה כי העיר עמדה במשך עשרות שנים חרבה ופרוזה. בסביבות שנת [[130]] לספירה החל ככל הנראה ה[[מצביא]] הרומי [[אדריאנוס|איליוס אדריאנוס]] לבנות את ירושלים מחדש, כעיר אלילית, והמיר את שמה היהודי ל[[איליה קפיטולינה]] (ראו ערך [[מרד בר כוכבא]], על המחלוקת בנושא בניית העיר אילייה קפיטולינה). אולם למרות הבנייה מחדש, לא נבנתה חומה חדשה לעיר, דבר המוכח מהיעדרותם המוחלטת של ממצאים כלשהם לביצורים מן התקופה. ירושלים נותרה אפוא פרוזה ונתונה רק להשגחת [[הלגיון העשירי פרטנסיס]], שישב בה כחיל מצב.{{הערה|1=דן בהט, '''אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים''', עמ' 54; וכן {{קתדרה|הלל גבע|האם היה קיים 'מחנה-לגיון' רומי בירושלים - ביקורת ארכאולוגית|25.2|25, ספטמבר 1982, עמ' 6}}.}}
לאחר שאדריאנוס ניצח את [[בר כוכבא]]
===חומת אאודוקיה===
שורה 84:
===החומה בתקופה הערבית הקדומה===
בשנת [[1055]] כבשו הסלג'וקים את [[בגדד]], בירתם של ה[[השושלת העבאסית|עבאסים]]. המעשה הכה בתדהמה את מדינות האזור כולו, והעצים מאוד את הדחיפות בשיקום חומות ירושלים. ה[[ח'ליפה]] הפאטימי אלמֻסְתַנְצִר החל במלאכה, ואילץ את הנוצרים והיהודים יושבי ירושלים לתת מכספם לפרויקט. ההיסטוריון הנוצרי [[ויליאם מצור
עקב הדחיפות הרבה, ובשל מקורות המימון המועטים, החליט אלמֻסְתַנְצִר לקצר את החומה, ולהשתיתה כמה שאפשר על שרידי חומות קדומות. מאחר שחומת אאודוקיה בדרום ירושלים חרבה לגמרי, הוחלט להשאיר את עיר דוד והר ציון מחוץ לעיר, כך שהחומה הדרומית תעבור מעתה בתוואי צפוני יותר, בתוך העיר. בפעולה זו חסך אלמֻסְתַנְצִר זמן בנייה וכסף, והקטין את מספר עמדות השמירה שנדרשו לאורך החומה. נקודת התורפה של העיר הייתה החומה הצפונית שניצבה על מישור, ולכן הותקן לאורכה [[חפיר]], שנועד לחסום את הגישה הנוחה של [[איל ניגוח|אילי ניגוח]] אל הביצורים.{{הערה|1=תארוך החפיר הצפוני לתקופה הערבית הקדומה מבוסס על כרוניקות צלבניות מימי המצור שערכו על ירושלים, [[דן בהט]], '''אטלס כרטא הגדול לתולדות ירושלים''', עמ' 74.}} תוואי החומה, כולל התוואי החדש בדרום העיר, הוא הבסיס לחומת העיר העתיקה של ימינו, ונראה כי נדבכים שונים בבסיסה הם שרידים מהחומה הפאטימית. גם החפיר הצפוני הוסיף לשמש בתקופות הבאות, וניתן עד היום להבחין בו ב[[כיכר צה"ל]] ולאורך החומה הצפונית הנוכחית.
===החומה הצלבנית===
שורה 105:
[[קובץ:Schedel,_Hartmann,_1440-1514_Jerusalem_map.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קטע ממפת שדל-הרטמן מהשנים [[1440]]–[[1514]] מציגה את חומות ירושלים ומגדליה הרוסים]]
כ-300 שנה עמדה [[ירושלים בתקופה הממלוכית]] פרוזה וחומותיה פרוצות. ה[[ממלוכים]], כקודמיהם, העדיפו לחימת פרשים בשטח פתוח, ובשל חששם ממסע צלב נמנעו משיקום החומות. נוסעים יהודים, נוצרים ומוסלמים שביקרו בעיר תיארו את ירושלים נטושה מפחד תושביה מפני כיבוש ומעשי [[שוד]]. כך, למשל, כתב [[הרמב"ן]] ב-[[1267]] (שנים ספורות לאחר שעברה לידי הממלוכים):
{{ציטוט|תוכן=רבה העזובה וגדול השיממון... וירושלים יותר חרבה מן הכל... ואין ישראל בתוכה, כי מעת באו הטטרים (ממלוכים) ברחו משם, ומהם שנהרגו בחרבם... העיר הפקר, וכל הרוצה לזכות בחרבות – זוכה|מקור=אגרת הרמב"ן לבנו}}
שורה 114:
{{הדגשה|וירושלים רובה חרבה ושוממה, ואין צריך לומר שאין לה חומה סביב... וכמעט לא נשאר בה איש שלא יחסר לחמו}}.{{הערה|1=אצל: דן בהט, '''ירושלים אוסף מקורות''', ירושלים: הוצאת אריאל 1999, עמ' 191.}}
מפות וציורים של העיר מאותם ימים מציגים עיר פרוזה, ולעתים שברי חומות המקיפים אותה. יוצאת דופן היא מפתו של הנוסע הנוצרי [[מרינו סנוטו]], המתארת באופן מפתיע את ירושלים כעיר מבוצרת היטב. הארכאולוג [[דן בהט]] טוען כי מדובר במפה [[דמיון|דמיונית]], שנועדה לשכנע את [[האפיפיור]] לקרוא למסע צלב, ולא מפה גאוגרפית מהימנה. סנוטו העריך כי אם יחשוב האפיפיור שירושלים מוקפת בחומה, הדבר יעודד אותו לצאת ולכבוש אותה, שכן האפיפיור ידע (כמו כולם) שיכולותם של הנוצרים בכיבוש יעדים מבוצרים עולה על
==חומת ירושלים העות'מאנית==
שורה 124:
[[קובץ:ירושלים 25.12.2010 081.jpg|ממוזער|שמאל|250px|חומות העיר העתיקה, בסמוך ומצד מזרח לשער יפו (2010)]]
{{ערך מורחב|חומת ירושלים העות'מאנית}}
בראשית [[המאה ה-16]], לאחר עלייתו לשלטון של הסולטאן [[סולימאן הראשון]], החליטו השלטונות העות'מאניים להקיף את ירושלים בחומה. ייתכן שהמניע היה דתי - ביקשו לפאר את עיר הקודש, וייתכן שהסיבה הייתה ביטחונית -
אורך החומה העות'מאנית מגיע לארבעה וחצי קילומטרים והיא סוגרת על מרובע ששטחו כ[[קילומטר רבוע]] אחד (העיר העתיקה של ימינו). גובהה הוא כ-10 [[מטר]]ים, ועובייה הוא כ-2 וחצי מטרים ב[[ממוצע]]. החומה נבנתה במהירות בין השנים [[1538]] ו-[[1542]], תוך ניצול תוואי חומות קדומות ו[[שימוש משני]] באבנים מקומיות. אלפי [[פועל בניין|פועלים]], ובהם אנשי מקצוע כמו בנאים מומחים שהובאו מ[[קהיר]], מ[[חלב (עיר)|חלב]] ומ[[איסטנבול]], עמלו על הקמתה, תחת פיקוחו של מוחמד צ'לבי אלנקאש, [[פקיד]] עות'מאני רם-דרג, שאף היה אחראי על גביית המסים לצורך הבנייה.{{הערה|1=[[אמנון כהן (מזרחן)|אמנון כהן]], "האמנם נבנו חומות ירושלים על ידי אברהם קאסטרו?", '''[[ציון (כתב עת)|ציון]]''', מ"ז, תשמ"ב, עמ' 418-407.}} זהותם של ה[[אדריכל]]ים שתכננו את החומה אינה ידועה, אך [[אגדה אורבנית]] מזהה את מקום מנוחתם עם [[קברי המהנדסים בשער יפו]]. לפי אגדה זו, שני האדריכלים הוצאו להורג כיוון ששכחו לכלול בתוואי החומות את הר ציון, בעל המיקום האסטרטגי. לפי גרסה אחרת, הומתו השניים כדי לוודא שאף שליט אחר לא יוכל לשכור את שירותיהם לבניית חומה מפוארת כמו זו .{{הערה|1='''[[דוד קרויאנקר]], ירושלים, עמ' 76'''.}}
שמונה פתחים נפתחו בחומה העות'מאנית. רוב שעריהם מקושטים בעיטורים ותשליבי אבן, שחלקם נשדדו ממבנים קדומים סמוכים. כך למשל, מעוטרת חזיתו של [[שער ציון]] בכותרות [[עמוד]]ים [[ירושלים בתקופה הצלבנית|צלבניות]], ומשני צדיו חרכי ירי מסוגננים, שהם למעשה חלונות [[כנסייה]]; שער האריות קושט בצמד [[ברדלס]]ים, שעיטרו כנראה לפני כן מבנה של השליט הממלוכי [[בייברס]], אשר הברדלס היה [[סמל]]ו; ייתכן גם שהקשת הפנימית בשער יפו נלקחה מכנסייה צלבנית.
בתקופות שונות השערים היו ננעלים מדי לילה, אולם בשנת 1891 מתאר [[אברהם משה לונץ|א.מ לונץ]]{{הערה|1=א.מ לונץ מורה דרך בארץ ישראל 1891 בהוצאת אריאל עמ' 100}} את מצב השערים כך: באב אלחליל (שער חברון) שנקרא כיום "שער יפו" פתוח כל הלילה.
באב אלשדיד (השער החדש) נפרץ בחומה בשנת 1890 ואף הוא לא נסגר (בשנה זו טרם נוספו לו דלתות).
באב אלעמוד (שער שכם) גם הוא פתוח כל הלילה. באב אלזהרא (שער הפרחים) השער הזה וכן כל השערים הבאים סגורים כל הלילה על מסגר, ויפתחו לבקשת הנכנסים והיוצאים. השערים הסגורים בלילה הם: באב אלסבאת (שער האריות), באב אלמגרבה (שער האשפות), באב נבי דאהוד (שער ציון).
עקב שינויים דמוגרפים
==ראו גם==
| |||