אסכולת אלכסנדריה (נצרות) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1רובדי\2, מוזיק |
AddMore-III (שיחה | תרומות) |
||
שורה 7:
שיטה זו אפשרה לאוריגנס ולדומיו התמודדות נוחה עם קטעים רבים בברית הישנה שנראו מבחילים מוסרית או מעליבים לחסידי הפילוסופיה שאותם ניסו לקרב אל הנצרות. מחיית [[שבעת העממים]] בידי [[יהושע בן נון]] הפכה בעיניהם מאירוע היסטורי לאלגוריה: הכנענים סימלו תאוות וחטאים שונים, ויהושע ששמו אוית ב[[תרגום השבעים]] באופן דומה לזה של ישו היה בעצם משל לנוצרי עצמו. הסיפור כולו, אם כן, לא היה אלא אלגוריה על ישו המתגבר על החטא והתאווה. חוט השני של [[רחב הזונה]] ושני המרגלים פורש כסמל לדמו הגואל של ישו, והעץ השתול על פלגי מים בתהילים רימז על טקס הטבילה. האלכסנדרונים מצאו נבואות ורמזים על בוא ישו בכל רחבי המקרא, וראו אפילו את שלוש מאות ושמונה-עשרה משרתי אברהם כייצוג לשמו ולצליבה בשל הדמיון בין האותיות ב"ישו" למספר ב[[ספרות יווניות]].
בפן ה[[כריסטולוגיה]], האסכולה הרבתה להדגיש את הרצף והאחדות בין המימד האלוהי של [[האל הבן]] ובין ישו האנושי, בעוד שיריביה האנטיוכיים עמדו על הבידול והשוני בין שני הטבעים שחוברו ב[[אינקרנציה]]: מתנגדיה שאפו להגן על השלמות והאופי הבלתי-משתנה של האלוהי בישו באמצעות התעקשות על כך שהיה גם אדם רגיל עם נפש ומוח אנושיים; האלכסנדרונים ודומיהם ביקשו, לעומת זאת, להבליט את נוכחותו בעולם הגשמי ואת פועלו בתוכו על ידי העלאת חשיבות הצד השמימי בו, שביטל או שינה את האדם. בגרסאותיה הקיצוניות, תפישה זו התבטאה בהגותו של
היבט נוסף של אלכסנדריה, שהיה קשור לניגודים האחרים בינה ובין אנטיוכיה, היה התפקיד ואופן המעורבות שייחסה לאל בהבאת הישועה. הבורא נתפש לא כישות מרוחקת ששומה על האדם להתקרב אליו באמצעות שיפור מוסרי מתמיד, אלא כגורם פעיל ואינטימי שהתעניין מאוד בגורל בריותיו ופעל ללא הרף בעולם. בני האנוש כלל, טובים ככל שיהיו, כלל לא היו מסוגלים להתעלות בעצמם ורק חסד אלוהי מתמיד היה ערובה לגאולה. רחמי האל, לא השיפור באדם, היו המפתח לתהליך הישועה.
|