מודלים ליניאריים בתקשורת המונים – הבדלי גרסאות

'''מודלים לינאריים בתקשורת המונים''' - הם [[מערכת מודל|מודלים]] קוויים בחקר [[תקשורת המונים|תקשורת ההמונים]] המתארים את תהליך ה[[תקשורת]] באופן חד כיווני ממוען המסר לנמען. המוען הוא יוזם התהליך והנמען פסיבי, ללא שום יכולת להשפיע על התהליך והוא מקבל את המסר כמו שהוא.

מאז התפתחותם של אמצעי המדיהה[[מדיה]] בכל אחת מצורותיהם היה ניסיון לאמוד את השפעת אמצעי התקשורת על ההתנהותההתנהלות האנושית. במקביל להתפתחות התקשורת בוצעו מחקרים רבים לבדיקת השפעתה כאשר הרצון המוביל היה לבדוק את ההשפעות החברתיות, המוסריות והפוליטיות של אמצעי המדיה על הצרכנים, והאם יש בכוחם להשפיע על האופן שבו פריטים בחברה חושבים, מרגישים ופועלים. {{ש}}
בנוסף מחקרים אלו בדקו באופן נסתר לרוב את כוחה של המדיה התקשורתית להוות במה למוצרי פרסום, ומידת השפעתם של מוצרי הפרסום במדיה על הפריטים בחברה.<ref name=":0">דן לאפי, "סוגיות מפתח בתאוריית המדיה", בית ההוצאה לאור של האוניברסיטה הפתוחה, 2011, עמ' 15.</ref> ראשיתם של המחקרים הצביעו על התקשורת ככלי רב השפעה וצרכני המסרים מושפעים ממנו באופן חד משמעי ללא יכולת לסנן את התכנים, או לשלוט בהשפעתם של התכנים עליהם. לביסוס טענות אלו התפתחו המודלים הלינאריים. המודלים הלינאריים טענו כי "שרשת התקשורת" מתחילה במוען (יוזם הפעולה בתקשורת ההמונים) שמעביר מסר לנמען (הפרט אליו מכוונת פעולת התקשורת) ובאמצעות המדיה (אמצעי התקשורת או המדיום שדרכו מעביר המוען את מסריו) פועל להשפיע על הנמען.

החוקר [[הרולד לאסוול]] הגה בשנת [[1948]] [[נוסחה]] בשם "שרשרת תקשורת" (chain of communication). הוא טען כי כל פעולות התקשורת, הן תקשורת פרונטלית והן באמצעות תיווך, ניתן לחלק לחמישה תהליכים שונים שלכל אחד מהם נדרשות שיטות ניתוח נפרדות.{{ש}}אומנם במחקרו התייחס לאסוול לכל חמשת התהליכים ולשיטות הניתוח המתאימות להם, אבל רעיונותיו החשובים ביותר נגעו לשאלת ההשפעות של אמצעי המדיה. נוסחת לאסוול מציגה תכונה אופיינית לדגמים מוקדמים בתקשורת והיא מקבלת כמובן מאליו שלמוען יש כוונה מסויימתמסוימת להשפיע על הנמען, ומכאן שיש להתייחס לתקשורת בראש ובראשונה כתהליך שכנועי. הנחת הבסיס הינה שלמסרים תמיד ישנן השפעות. {{ש}}המודל מתאר את חמשת השאלות: מי אמר מה, למי, באיזה ערוץ ובאיזו השפעה? '''מוען''' מעביר '''מסר''' דרך '''אמצעי או ערוץ''' (אמצעי התקשורת או המדיום שדרכו מעביר המוען את מסריו) ל'''נמען''' ומהי מידת '''ההשפעה''' או השינוי המתחוללים בנמענים כתוצאה מקבלת המסר. מידת ההשפעה שהושגה נבחנת במסגרת המודל באמצעות השוואה בין כוונת המוען, ההשפעה שרצה להשיג, ותגובת הנמען.<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://lalimudim.blogspot.co.il/2011/01/blog-post_2215.html|כותרת=מודלים של תקשורת|אתר=lalimudim.blogspot.co.il|תאריך_וידוא=2016-10-14}}</ref>{{ש}} מרבית החומרים אותם חקר לאסוול הם [[תעמולה פלסטינית|חומרי התעמולה]] ומוצרי התקשורת ב[[גרמניה הנאצית]]. מודל זה מייחס לתקשורת סוג של "[[שטיפת מוח]]", כך שאין ביכולתו של הנמען להגיב או לבחור שלא לקבל את המסר מהמוען.<ref name=":0" /> {{ש}}המודל טוען כי בתנאים האידיאליםהאידאלים, כל מסר מועבר מהמוען אל הנמען לאורך שרשרת בלתי קטועה וללא הפרעות או פרשנויות שגויות. לטענתו, העברת המסר מתאפיינת בהולכה מושלמת (total conductance) בין המוען לנמען. עוד טוען לאסוול כי אומנם התקשורת הטכנולוגית נראתנראית במבט ראשון שונה ממבנה התקשורת בין בעלי חיים אחרים, אך התקשורת האנושית כמו התקשורת בין בעליי חיים משרתת פונקציות חיוניות המסייעות לשמור על הסדר והרווחה בין המתקשרים.<ref name=":1">{{קישור כללי|כתובת=http://www.eshelnet.com/OLD/var/www/html/orit-html/yud2009/shachar_shir/perek1.htm|כותרת=תקשורת המונים|אתר=www.eshelnet.com|תאריך_וידוא=2016-10-14}}</ref>

הביקורת על&nbsp;מודל שאנון -ויבר נסובה סביב בעיית החד כיווניות של המסר התקשורתי והעדר ההדדיות בין מוען לנמען. עם זאת, מודל שאנון וויבר הינוהוא מודל תקשורתי חשוב והוא היווה בסיס להתפתחויות רבות בחקר התקשורת שבאו לאחריו <ref name=":1" />.

# פסיביות - טלווזיהטלוויזיה וקומיקס מעודדים פסיביות אצל ילדים בשל סדר הגודל הנמוך של האוריינות הכרוך בהם ("בשניהם זורם הבידור מעל הילד"). הנקודה היחידה העומדת לטובת הטלווזיה היא היכולת שלה להציע מרחב מסוים לצפייה פעילה אם צופים בה חבורת מבוגרים אינטיליגנטים.

# תפיסות מוטעות - טלוזיהטלוויזיה וקומיקס מעבירים לילדים ערכים שאינם בריאים שהם מייחסים לעולם האמיתיהאמִתי ("רצח ככלי התמודדות על מנת לפתור בעיה" ).

# הקהייה - נפח הדימויים האלימים והפורנוגרפיםוהפורנוגרפיים המוצגים באמצעי התקשורת המיועדים לילדים הוא כה גדול עד שנראה שמדובר בדבר שבשגרה ומתקבלים כמובנים מאליהם. הקהיית הרגשות טוענת שמעשי אלימות במציאות הופכים להיות מקובלים יותר ויותר ביחס ישר לעליה ברמת האלימות בתקשורת.