ויליאם וולאס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ניקיון פייפ ראשון בתבניות# |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 53:
הסקוטים החליטו כי שאלה זו יש לברר באמצעות [[בוררות]], על מנת למנוע פיצול של סקוטלנד, או פרוץ מלחמת אזרחים. הסקוטים אכן בחרו בבורר, [[אדוארד הראשון]] מלך אנגליה. אדוארד הסכים לשמש כבורר, בתנאי שתוכר עליונות הכתר האנגלי על הכתר הסקוטי, על פי המדרג ה[[פיאודליזם|פיאודלי]] הנהוג באותה התקופה. אדוארד היה נתון באותה התקופה ממש במאבק כנגד מלך [[צרפת]] [[פיליפ הרביעי]] אשר ניסה לכפות על אדוארד עצמו סמכות פיאודלית מאותו הסוג.
אדוארד אכן שימש כבורר, וקבע כי [[ג'ון, מלך סקוטלנד|ג'ון באליול]], אציל סקוטי, הינו בעל התביעה הנכונה לכתר. כיום אין עוררין על החלטה זו, ונראה כי באליול אכן היה הבחירה הנכונה הן מבחינה משפטית, והן מבחינת בסיס הכח שלו בקרב אצילי סקוטלנד. עם זאת האינטרס העצמי של אדוארד מילא אף הוא תפקיד, ובאליול אמור היה להיות מלך בובה, שישליט את רצונו של אדוארד בשטחי סקוטלנד. בשלב זה הבינו האצילים כי טעו בהזמינם את אדוארד להיות בורר, ומינו לצידו של באליול "מועצה" בת שנים עשר אצילים, אשר כרתה מיד ברית עם אויבו של אדוארד, פיליפ הרביעי.
אדוארד הגיב בזעם, ובמרץ [[1296]] עלה על העיר הסקוטית [[ברוויק]] שעל הנהר [[טוויד]] והחריב אותה. באפריל הובס צבא סקוטי בקרב דונבר, וביולי הכריז באליול על כניעתו בטירת קינקרדין. אדוארד קיבל את הכניעה, והסיר את "[[אבן סקון]]" שעליה הוכתרו מלכי סקוטלנד בעבר מ[[ארמון סקון]], מושבם ההיסטורי של מלכי סקוטלנד. על אף שלהלכה היה באליול עדיין מלכה של סקוטלנד, הייתה המדינה תחת שלטונו של אדוארד.
| |||