נקניקייה לבנה – הבדלי גרסאות

מאחר והנקניקייהשהנקניקייה מתכלה, היה נהוג לפני עשרות שנים להכין אותה מוקדם בבוקר ולצרוך אותה כ[[חטיף]] בין [[ארוחת בוקר|ארוחת הבוקר]] ל[[ארוחת צהריים|ארוחת הצהריים]]. ישנה אימרה בגרמנית הגורסת כי אסור לנקניקייה הלבנה "לשמוע" את צלצול פעמוני ה[[כנסייה]] של שעת הצהריים. על פי המסורת בגרמניה ניתן להגיש את הנקניקיה עד לשעות הצהריים המוקדמות, זאת מאחר והיאשהיא אינה מכילה [[חומר משמר|חומרים משמרים]], [[עישון מזון|הבשר אינו מעושן]] ועל כן מכינים את המאכל טרי מדי יום. הדברים מסבירים מדוע נהוג גם לכנות את הנקניקייה בשם "נקניקיית בוקר". לפני [[העידן המודרני]], הנקניקייה הייתה מתקלקלת כבר בטרם חצות. גם בימינו, תושבי [[בוואריה]] נוהגים לאכול הנקניקייה לפני הצהריים.

את הנקניקייה משרים ב[[מים]] חמים למשך כעשר דקות עד שצבעם נהפך לאפור-לבן. הנקניקייה מוגשת לשולחן בקערה יחד עם המים החמים בה בושלה ואז נאכלת ללא המעטפת החיצונית שלה. ישניםישנן שנישתי דרכים לאכול את המנה: הראשונה נקראת זוזלן ("zuzeln", מציצה בבווארית) ובה חותכים או נושכים את מרכז הנקניקייה ושואבים מן הפתח את הבשר. הדרך השנייה יותר פופולרית ויותר [[נימוס|מנומסת]], חותכים את הנקניקייה לאורכה ואוספים את הבשר עם מזלג או שקורעים אותה וצורכים את המילוי ללא העור.