סלסה (מוזיקה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עדכון, הרחבה
שורה 18:
 
==סגנונות הסלסה==
{{להשלים}}
לסלסה יש שלושה תת-סגנונות בולטים: הסגנון הקלסי, סלסה רומנטית וסלסה דורה (סלסה קשה).
 
'''הסגנון הקלסי''' מושפע ישירות ממוסיקת הממבו והסון, מזוהה עם ההרכבים שניגו ב[[ניו יורק]] בשנות ה-60 וה-70, רובם הקליטו בחברת התקליטים פאניה וחלקם הופיעו במועדון הפלדיום. בסגנון זה ניתן לשמוע לרוב את כל כלי ההקשה של הסגנון: טימבלס (מערכת תופים לטינית), קונגס או [[תופי קונגה]], בונגוס או [[תופי בונגו]], [[קלאווה]], [[מאראקס]], גווירו וקמפנה. הבאס מנגנן תבנית קבועה והפסנתר מנגנן מונטונו בשילוב מעברים, בחלק מהמקרים המוסיקה מובלת על-ידי כלי נשיפה והזמרים למעשה מלווים בדומה לכלי נגינה, במקרים אחרים על-ידי [[מרימבה]].
 
'''הסלסה הרומנטית''' (Salsa Romantica) הוא סגנון סלסה שהתפתח ב-[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] בהשפעת [[מוזיקת פופ|מוזיקת הפופ]] והפופ הלטיני. בסגנון זה הזמר או הזמרים מובילים את השיר. המקצב רך יותר, וחלק מכלי ההקשה ש"מקשיחים" את הקצב כמו [[קלאווה]] לא נשמעים, ולעומת זאת המלודיה מורכבת יותר, וכוללת שילוב של [[אקורד_מז%27ורי|אקורדים מז'וריים]] ו[[אקורד_מינורי|אקורדים מינוריים]], מה שמעניק למוזיקה צליל רומנטי יותר ולעיתים עצוב יחסית לסגנונות סלסה אחרים. הפסנתר לעיתים קרובות מלווה ומשלים את המלודיה ולא מנגנן מונטונו.
בין האמנים הבולטים בסגנון זה: פרנקי רוויז, ג'רי ריוורה, גילברטו סנטה רוסה, טוני ווגה, אל גראן קומבו דה פוארטו ריקו, לה אינדיה, מאלו רוויז וכיום הבולט ביותר בסגנון זה הוא ללא ספק [מארק אנתוני (זמר)]].
 
'''סלסה דורה''' (Salsa Dura, סלסה קשה) התפתחה ב[[ניו יורק]] כהמשך ישיר של הסגנון הקלסי. השם מיוחס לנגן הטרומבון ג'ימי בוש שהוציא אלבום בשם זה בשנת 1998, ונחשב ל"תגובת נגד" לסלסה הרומנטית מתוך מגמה להחזיר את הסלסה למקצב הקלסי. בסלסה דורה חזרו תבניות כלי ההקשה שמוכרות בסגנון הקלסי, וה[[קלאווה]] והקמפנה מקבלים הדגשה מיוחדת כך שהצליל שלהם הוא הבולט ביותר במוסיקה, בשילוב כלי נשיפה שמובילים את המלודיה, פסנתר שמנגנן מונטונו ולעיתים בשילוב [[ויברפון]], שהחליף את ה[[מרימבה]]. ההרכבים הבולטים בסגנון זה: אורקסטרה SCC (לשעבר לה אקסלנסיה), ג'ימי בוש, ויין גורבאה אך ההרכב שנחשב מוביל הסגנון היא הלהקה ספאניש הארלם אוקסטרה.
 
סגנון נוסף שמשויך לעיתים לסלסה הוא '''בוגלו''', שהתפתח בדומה לממבו במקביל בארצות הברית, עוד לפני הסלסה, אך כיום מזוהה בעיקר עם להקות סלסה קולומביאניות כמו לה סונורה קרוסלס. במועדוני סלסה מושמעים לעיתים קרובות גם הסגנונות הקובניים הקרובים לסלסה: טימבה, סון וצ'אנגווי.
 
===סלסה בישראל===
בישראל פעלו ופועלות מספר להקות המנגנות מוסיקת סלסה: [[אטרף]], סלסה גרוב עם פרלה מלקוס, ג'רוזלם סלסה באנד עם לילה מלקוס, וולאקאטה!, קימבומבו, אלגריה וכיום Latin Power Productions של פרננדו קנופף.
 
==קישורים חיצוניים==