|
כרוב כבוש זה שם יפה יותר לחרא של חמור
[[תמונה:Sauerkraut.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[נקניקייה]] עם כרוב כבוש]]
'''כרוב כבוש''' או '''כרוב חמוץ''' הוא [[כרוב]] קצוץ אשר [[תסיסה|מותסס]] באמצעות חיידקי [[תסיסה לקטית]], היוצרים [[חומצה לקטית]] שתורמת לטעם ה[[חמוץ]] של המאכל. חומרים נדיפים שנוצרים בזמן התסיסה, כמו [[דיאצטיל]], מעניקים לכרוב הכבוש את ריחו האופייני.
כרוב כבוש הוא מאכל אופייני ל{{ה|מטבח הגרמני}}, ל{{ה|מטבח הפולני}} ולמטבח הסלאבי. ב{{ה|מטבח ההולנדי}} הוא מכונה Zuurkool. גרסאות נוספות של כרוב כבוש קיימות גם במטבחים לא-אירופאיים: ב[[מנצ'וריה]] קיים מאכל דומה שנקרא ב[[מנדרינית תקנית|סינית]] סואן-קאי ("ירק חמוץ"). מאכל דומה נוסף נמצא ב[[המטבח הקוריאני|מטבח הקוריאני]] וקרוי [[קימצ'י]].
ההיסטוריה של הכרוב הכבוש היא ככל הנראה עתיקה. כבר [[פליניוס הזקן]] תיאר ב[[המאה ה-1|מאה הראשונה לספירה]] צריכה של כרוב כבוש. אופן ההכנה המודרני מיוחס לתהליכי ייצור שהתפתחו בין [[1550]] ו-[[1750]]{{הערה|1=Farnworth, Edward R. (2003). Handbook of Fermented Functional Foods. CRC}}. במהלך [[המאה ה-18]] תפס הכרוב הכבוש תפקיד חשוב בתזונת יורדי ים, אשר נעו חודשים ללא תזונה מספקת של ויטמינים, וחלו לעתים קרובות ב[[צפדינה]]. הרופא [[ג'יימס לינד]] פרסם ב-[[1772]] בספרו "Treatise on Scurvy" ("מחקר על הצפדינה") ממצאים לפיהם מלחים [[הולנדים]] סבלו פחות מצפדינה, הודות לצריכה המוגברת של כרוב כבוש. יישום הממצאים על מלחים בריטיים והוכחת טענתו של לינד זיכו את [[ג'יימס קוק]] ב[[מדליית קופלי]] בשנת [[1776]].
בעבר הכינו כרוב כבוש בכלי חרס, אשר היו סגורים בבד. שיטה זו לא מנעה לחלוטין כניסת אוויר והצריכה ניקוי של המשטח העליון מדי פעם.
==קישורים חיצוניים==
| 