ניקולאי מיאסקובסקי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 16:
בשנות העשרים והשלושים יצירתיו נוגנו גם ב[[ארצות הברית]] וב[[אירופה]]. הוא כונה לעתים "ה[[מצפון]] של [[מוסקבה]]". היו שסיווגו אותו בין גדולי המלחינים הרוסיים של זמנו. מאמצע שנות השלושים חלה ירידה בפוריותו המוסיקלית.
 
על אף הסתייגותו ממשטר [[סטלין]], מיאסקובסקי עשה כל שביכולתו להימנע מעימותים עם השלטונות. אף שכמה מיצירותיו מתייחסות לאירועי ה[[זמן]], רובן ככולן חסרות כל מימד [[מוסיקה פרוגרמטית|פרוגרמטי]] או [[תעמולה|תעמולתי]]. אחת הפתיחות שכתב הוקדשה לסטלין לרגל יום הולדתו הששים.
 
סגנונו המאוחר חזר לכמה מן הדפוסים החדשניים של צעירותו. הוא חשש מהוקעה על ידי השלטונות והשתדל לחמוק ממנה. אף על פי כן הוא הואשם, יחד עם כמה מלחינים אחרים, בסטייה מן הקו המפלגתי שחייב כתיבה מוסיקה 'פרולטרית' ובעלת גישה פורמליסטית. הוא סירב להשתתף בדיונים שנפתחו נגד מלחינים אלה, ועל אף ביקור של טיכון כרניקוב, שהזמין אותו לשאת [[נאום]] [[חרטה]] ואיגודבאיגוד המלחינים, הוא שמר על שתיקה. השלטונות הסובייטיים הכריזו עליו כאחד המלחינים ה[[חרם|מוחרמים]]. הוא [[מוות|מת]] ב-1950 מ[[סרטן]] ורק לאחר מותו זכה לטיהורל[[רהביליטציה|טיהור שמו]].
 
הוא הותיר אחריו יבול מוסיקלי של 87 יצירות שלא פורסמו בחייו. על מורשתו המוסיקלית התנהל - ועדיין מתנהל - פולמוס חריף, במיוחד בקרב מוסיקאים רוסיים.