היאחזות נח"ל – הבדלי גרסאות

[[תנועות הנוער היהודיות הציוניות|תנועות הנוער החלוציות]] שפעלו ב[[היישוב|ישוב היהודי]] עוד טרם קום ה[[מדינה]] קמו מתוך צרכיו של הנוער עצמו ושייכו עצמן, כך או אחרת, להתיישבות ה[[חלוציות|חלוצית]]. רוב בוגרי התנועות, בנים ובנות גם יחד, יצאו להקים [[יישוב]]ים חלוציים ברחבי הארץ במסגרת הקרויה [[גרעין נח"ל|"גרעין"]]{{הערה|1=קורן, ד. (1997), '''הנח"ל - צבא עם ערך מוסף''', תל אביב: יד טבנקין, ע' 11}}. החל משנת [[1944]] החלו גרעיני תנועות הנוער להצטרף להכשרה המגויסת שהתקיימה באחד מקיבוצי ה[[פלמ"ח]], זאת למטרת אימונים ועבודה. בתחילת ימי [[מלחמת העצמאות]] שונתה מתכונת ההכשרה והבנים הופרדו מבנות ה[[גרעין נח"ל|גרעין]] ונשלחו לחזית. המצב החדש העלה חשש בתנועות הנוער מפני התפוררות סופית של ה[[גרעין נח"ל|גרעינים]] וחוסר יכולת לשקם את המוסד לכשתסתיים הלחימה. בתוך כל זאת הוקמה מדינת ישראל, הלחימה בחזיתות גברה וה[[פלמ"ח]], שניהל את הלחימה, לא מסוגל היה לשנות את המצב וגרר ביקורת גוברת מולו מצידן של תנועות הנוער. ה-11 ביוני [[1948]] היה יום גורלי. ביום זה אישרה [[הממשלה הזמנית]] גיוס של בני 17 לאימונים בני כחודשיים, לצורך [[עתודה (צבא)|עתודה]] במידה שיחמיר המצב בחזית. ההיענות של בני הנוער הייתה עצומה ואלו התאמנו בתחילה במחנה הצבאי שב[[כפר יונה]] ולאחר מכן ב[[בט"ר דותן|מחנה 80]] שב[[פרדס חנה]]. הנהגת תנועות הנוער חזתה בחניכיה, אותם חינכה להתיישבות וחלוציות, פונים אל הלחימה והקימה ועדת חירום שתעסוק בשמירה על שלמות הגרעינים. התנועות העלו הצעה לפיה אותם מגויסים בני 17 יתאמנו ב[[קיבוץ|קיבוצים]] ויהיו בחסות ה[[פלמ"ח]]. הצעה זו כונתה הח"ץ – הכשרה צבאית חלוצית. הבקשה הועברה לידי בן-גוריון ונותרה על שולחנו.