הבדלים בין גרסאות בדף "יהדות מערב אפריקה"

מ
קו מפריד בטווח מספרים, עיצוב, תקלדה
מ
מ (קו מפריד בטווח מספרים, עיצוב, תקלדה)
 
=== התקופה האסלאמית ===
במאה ה-14 נמלטו מורים ויהודים רבים מרדיפות הדת בספרד ונדדו ל[[טימבוקטו]] שהייתה באותה עת חלק מאימפריית סונגהאי. בין המהגרים הייתה משפחת קהת שמוצאה מישמעאל יאן קות אל-יהודי מ[[שיידה]], מרוקו. בני משפחה זו הקימו שלושה כפרים שקיימים עד היום ליד טימבוקטו - [[קירשמבה]], [[היומבו]] ו[[קונגוגרה]]. בשנת [[1492]], עלה לשלטון, שעד כהלאותה תקופה נחשב כסובלני, [[מוחמד אסקיא הראשון]] שדרש מן היהודים להתאסלם או לעזוב מיידמיד. היהדות הפכה לבלתי חוקית ב[[מאלי]] כפי שהייתה גם בספרד הקתולית באותה שנה. החלטה זאת נתקבלה בעצתו של [[מוחמד אל-מג'ילי]]{{הערה|1=מלומד מוסלמי אדוק שמוצאו מ[[תלמסאן]] אשר הביא, בעזרת ציטטות מתוך הקוראן, לגירושם של היהודים מעיר זו ולהרס בית הכנסת שלהם}}{{הערה|שם=Hunwick}}.
 
== היהודים של הסהרה ==
 
=== הדגטון והקשר היהודי-ברברי ===
[[קובץ:Berber Trade with Timbuktu 1300s.jpg|ממוזער|שמאל|300px|Caravanשיירת approachingגמלים Timbuktuקרבה inל[[טימבוקטו]] ב-1853 (fromמתוך ''Travels and Discoveries in Northern and Central Africa'' by Prof. Dr. Heinrich Barth, vol. iv, London 1858)]]
הדגטונים (שמם ככל הנראה נובע מהמילה הערבית תאג'טון שמשמעותה - כופרים) היו שבט נודד ממוצא יהודי שחי בסביבות [[תמנטיט]], בנווה טואט בסהרה המרוקאית. התיעוד הראשון של הדגטון נכתב על ידי רבי [[מרדכי אבי סרור]] מעכה (מרוקו), שנסע דרך הסהרה לטימבוקטו בשנת [[1857]]{{הערה|1=Dec., 1895; see "Bulletin de l'Alliance Israèlite" vol. ii. 42, 1880; "La Grand Encyclopedie," xxiii. 254; Meakin, "Land of the Moors", page 17}}. לפי רבי סרור, הדגטון חיו באוהלים ודמו במנהגיהם ובשפתם לשבטי ה[[טוארג]] הברברים שבקרבם חיו אך עמם לא קיימו קשרי נישואין. רבי סרור טוען כי היווצרות השבט החלה בסוף המאה השביעית כאשר ה[[ח'ליפה]] [[עבד אל-מלכ|עבד אל-מאליכ]] עלה לשלטון וכבש את דרכו עד מרוקו. כאשר הגיע הח'ליפה לתמנטיט הוא ניסה לאסלם את תושבי האזור, וכאשר היהודים התנגדו לכך הוא הגלה אותם למדבר עג'ג', כפי שעשה לטוארג אשר קיבלו את האסלאם באופן חלקי בלבד. לאחר שנותקו משאר הפזורה, איבדו יהודים אלו עם השנים את צביונם היהודי ואת מנהגיהם ואימצו רבים ממנהגי האסלאם.
 
מתחילת עד אמצע [[המאה ה-17]], הקימו הלאנסאדוס מרכזי סחר לכל אורך החוף ה[[גינאה ביסאו|גינאי]], דרך [[סנגל]], [[גמביה]] ועד לחופי [[גאנה]]. מבסיסם העיקרי אשר באיי כף ורדה הם שימשו כמתווכים בסחר עבדים ובמוצרים כגון עורות, [[שנהב]], [[זהב]], [[גומי]], שעווה ו[[קפה]] בין הסוחרים האפריקניים המקומיים שביבשת לבין הסוחרים הפורטוגזיים ה"רשמיים" שעסקו בסחר טרנס-אטלנטי. עם הזמן, למדו היהודים את השפות האפריקניות המקומיות, התבוללו בקרב האוכלוסייה המקומית ויצרו תרבות [[קריאולים|קריאולית]] באיים ובחוף.
 
נוכחות הסוחרים היהודים ממוצא פורטוגזי הצטמצמה עם התגברות הנוכחות ה[[צרפת]]ית בסנגל וה[[בריטניה|בריטית]] בגמביה ובגאנה, לאזור החוף של גינאה הפורטוגזית (כיום [[גינאה ביסאו]] של ימינו) וכף ורדה. קהילות הלאנסאדוס נעלמו בסוף [[המאה ה-18]] עקב נישואי תערובת, אך צאצאיהם עודם מהווים גורם משפיע על כלכלת האזור.
 
בתחילת המאה ה-19, החלו יהודים להתיישב באי סנטו אנתאו, וזכר למושבם נותר בשמו של הכפר 'סינאגוגה' (בית כנסת בפורטוגזית) הממוקם בחוף הצפוני בין ריברה גרנדה לג'נלה. כמו כן, קיים עדיין [[בית עלמין|בית העלמין]] היהודי בעיירה פונטה דה סול. שמות המשפחה כהן ווענון נפוצים בסנטו אנתאו.
 
== רבי מרדכי אבי סרור והקהילה היהודית האחרונה בטימבוקטו ==
[[קובץ:Rabbi Mordechai 1870s.jpg|ממוזער|ימין|180px|רבי מרדכי אבי סרור, רבה האחרון של טימבוקטו. סביבות 1870-18801870–1880]]
רבי [[מרדכי אבי סרור]] ואחיו יצחק, הגיעו ממרוקו ב-[[1859]] על מנת להפוך לסוחרים בטימבוקטו. בזמן תחילת פעילותם, היה המסחר הישיר בין צפון אפריקה למרכזה נתון בלעדית בידי סוחרים מוסלמים. לא מוסלמים נמנעו מעיסוק במסחר היות שהמוסלמים היו נחושים לחסום כל חדירה לעיסוק משגשג זה.
 
[[קובץ:House Synagogue Rabbi Serour.jpg|ממוזער|שמאל|200px|ביתו של סרור ששימש גם כבית כנסת בטימבוקטו. סביבות 1870-18801870–1880]]
סרור הצליח, בעזרת הידע שלו בחוקי ה[[קוראן]] להשיג מעמד של בן חסות ([[ד'ימי]]) תחת הגנת השליט המקומי, [[אמיר]] ממוצא [[פולאני]], שהרשה לו להתיישב בטימבוקטו ולעסוק במסחר על אף התנגדותם של הסוחרים המוסלמים. סרור הצליח להקים רשת מסחר בין טימבוקטו ל[[אסואירה]] שבמרוקו ומשם ל[[גנואה]] ו[[ונציה]]. ההצלחה בעסקים הביאה יהודים נוספים ממשפחתו של סרור לטימבוקטו, שהקימו [[בית כנסת]] וקיימו [[מניין]], אך הפסדים כלכליים שנגרמו כתוצאה מאיבוד חלק משיירות המסחר הביאו לנטישת טימבוקטו תוך שנים מעטות{{הערה|1=Boum, Aomar. [http://boum.faculty.arizona.edu/sites/boum.faculty.arizona.edu/files/Abisrur,%20Mordechai_%20Encyclopedia%20of%20Jews%20in%20the%20Islamic%20World%20_%20Brill%20Online.pdf Abisrur, Mordechai.] Brill Online: Encyclopedia of Jews in the Islamic World}}{{הערה|שם=Gold|Gold, Rick. [http://www.kulanu.org/timbuktu/JewsOfTimbuktu.php ''The Jews of Timbuktu'']. Washington Jewish Week, December 30, 1999}}.
{{-}}
 
== רשומות ערביות בטימבוקטו ==
רשומות של ההיסטוריה היהודית של [[מאלי]] ניתן למצוא בספריית קאטי אנדאלוסי. בבעלותו של ישמעאל דיאדיה האידרה, [[היסטוריון]] מטימבוקטו, טקסטים ערביים ויהודיים מקרב הרשומות ההיסטוריות של העיר{{הערה|1=Primack, Karen. [http://www.kulanu.org/timbuktu/timbuktu.php ''The Renewal of Jewish Identity in Timbuktu'']}}. דיאדיה חקר את עברו וגילה כי משפחתו ממוצא יהודי מרוקאי, משפחת אבאנה. כאשר חקר את זקני הכפרים שבהם חיה משפחתו הוא גילה שהידע על המקורות היהודיים של משפחתו היה קיים אך הוסתר מחשש לרדיפות.
 
לאחרונהבמסגרת מחקרו, חשף האידרה את ספרייתו האישית של מחמוד קאטי הראשון, שהועברה לצאצאיו מדור לדור, שהוסיפו להרחיבה לפחות עד המאה ה-17.
כיוםבימינו נמצאת הספרייה בבעלותם של שני ענפים של שבט הקאטי בקירשמבה. כ-1,700 מתוך 2,000 הכתבים של הספרייה נבחנו על ידי עבדול קאדר האידרה, המומחה לטקסים ערביים בטימבוקטו{{הערה|1=Goolam, NMI. [http://uir.unisa.ac.za/bitstream/handle/10500/3686/fundamina%20goolam%20nuut%20Rena.pdf?sequence=1 '''The Timbuktu Manuscripts - Rediscovering A Written Source of African Law In The Era Of The African Renaissance''']}}. מסמכי המסחר מתייחסים לשלוש משפחות במיוחד: משפחת קהת (קאטי) שהגיעה מדרום מרוקו והמירה את דתה עם שאר הקהילה בשנת 1492; משפחת כהן, צאצאיו של הסוחר המרוקאי אל-חאג' עבד אל-סלאם אל כוהין, שהגיע לטימבוקטו במאה ה-18; ומשפחת אבאנה שהגיעה במחצית הראשונה של המאה ה-19{{הערה|שם=Gold}}.
 
== ראו גם ==