קובוץ ושורוק – הבדלי גרסאות

השימוש בקובוץ ובשורוק ב[[מקרא]] ובטקסטים עבריים ישנים אינו עקבי.{{הערה|1={{גזניוס קאוטש קאולי|8|i|ללא סמל=1}} והלאה.}} ב{{תנ"ך|ירמיהו|ב|יט|קצר=כן}}, למשל, מופיע הקובוץ במילים {{ציטוטון|וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ}} – וזאת אף־על־פי ששורש המילה הראשונה הוא "ש־ו־ב" והצליל /u/ מופיע בה בהברה פתוחה, ובמילה השנייה ההברה מוטעמת והאות וי"ו אמורה להופיע בסיומת כסימן נפוץ לפועל ברבים. ולהפך – שורוק יכול להופיע בהברה סגורה לא מוטעמת, למשל {{ציטוטון|כּוּלָּם}} ב[[{{תנ"ך|ירמיהו]] [[S:ירמיהו |לא לג|ל"א לג]]|קצר=כן}} (הניקוד התקני כיום הוא כֻּלָּם). הבלשן [[אבא בנדויד]] מביא במאמרו "שתי תשובות למורי ניקוד וכתיב"{{הערה|1=אבא בנדויד, "שתי תשובות למורי ניקוד וכתיב". לשוננו לעם י' עמ׳ 235.|שם=שתי תשובות}} עשרות דוגמאות של כתיב לא עקבי של קובוץ ושורוק, ואומר שאין הקובוץ אלא "סימן של דחק" שנקדני התנ"ך השתמשו בו כאשר רצו לסמן צליל /u/ במקום שבו האות ו' לא הופיעה במקרא כפי שהם קיבלו אותו, ולפיכך הפציר במורים לאפשר לתלמידים לכתוב את הצליל /u/ תמיד בשורוק.