הבדלים בין גרסאות בדף "יאסר ערפאת"

הוסרו 23,131 בתים ,  לפני 4 שנים
←‏ביוגרפיה: תיקון טעות הקלדה
(←‏ביוגרפיה: דרישת מקור. ב"מאז ומקדם" מדובר בעמ' 383 ו-506, הערה 20, וכתוב שם רק שעל פי אחת הביוגראפיות הוא נולד במצרים.)
(←‏ביוגרפיה: תיקון טעות הקלדה)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד
ערפאת היה הילד השישי מתוך שבעה למשפחה מוסלמית מצרית, ומצד אמו ענף צדדי של [[משפחת חוסייני]] - ממנהיגי [[ערביי ארץ ישראל]]. מרבית ילדותו עברה עליו ב[[קהיר]], לשם הגיע אביו כדי לקבל ירושה ולעסוק במסחר. ב-[[1933]] כשהיה בן 4, מתה אמו זהווה ממחלת [[כליה|כליות]], והוא נשלח, יחד עם אחיו הצעיר [[פתחי ערפאת|פתחי]], לדודו בשכונת המוגרבים הסמוכה ל[[הכותל המערבי|כותל המערבי]] בירושלים. במקום זה גדל, ולדבריו גם נהג לשחק עם ילדים יהודים. משם נשלח למשפחת אביו אל–קידווה ב[[עזה]] וגדל שם עד גיל 6.
 
אביו, שנשא אשה שנייה, החזירו לקהיר, שם גידלה אותו אחותו אנעם. בעיר זו סיים את הלימודים היסודיים והתיכוניים, ובמהלכם סיגל לעצמו מבטא מצרי שלא הצליח להיפטר ממנו מעולם. בנערותו ובבחרותו הסתופף בקרב גולים פלסטינים ואף היה מקורב לחוגי ה[[מופתי]] הירושלמי חאג' [[אמין אל-חוסייני]], שגלה אז בקהירלקהיר. הוא הכיר שם גם את [[עבד אל-קאדר אל-חוסייני]] ושיחק עם בנו [[פייסל אל-חוסייני]].
 
בגיל 17 החליט ערפאת ללמוד באוניברסיטת פואד (כיום [[אוניברסיטת קהיר]]), ובה למד [[הנדסה אזרחית]]. באותה תקופה התגבשו באוניברסיטה זו ארגונים [[אסלאם|אסלאמיים]] ופלסטיניים רבים, ובראשם [[האחים המוסלמים]]. עם מות [[עבד אל-קאדר אל-חוסייני]] באפריל [[1948]] עזב ערפאת את לימודיו, התנדב ליחידה של האחים המוסלמים שפעלה באזור [[עזה]] והשתתף בקרב על [[כפר דרום]].
ב-[[15 בנובמבר]] [[1988]], הכריז ערפאת במושב המועצה הלאומית הפלסטינית ב[[אלג'יריה]] על הקמת [[מדינה פלסטינית]] עצמאית על אדמת פלסטין שבירתה ירושלים, על יסוד [[תוכנית החלוקה|החלטת החלוקה]] של ה[[או"ם]] מ-[[1947]]. ההכרזה הייתה למעשה ריקה מתוכן, אך היוותה צעד שסימן את נכונותו של אש"ף להסתפק, לפחות פומבית, במדינה בגדה המערבית ורצועת עזה. באותה ישיבה הזכירה המועצה לראשונה בחיוב את החלטות [[מועצת הביטחון של האו"ם]] [[החלטה 242|242]] ו-[[החלטה 338|338]].
 
ב-[[13 בדצמבר]] נאם ערפאת בפני עצרת האו"ם שהתכנסה במיוחד לכבודו ב[[ז'נבה]] (שכן ארצות הברית מנעה את כניסתו לתחומה). בנאומו קרא ערפאת לפתרון הסכסוך על בסיס החלטות 242 ו-338. נאומו של ערפאת לא עמד בקריטריונים האמריקאיים להכרה באש"ף, ולכן ביום שלמחרת כינס ערפאת [[מסיבת עיתונאים]] שבה הוסיף שזכות כל הצדדים בסכסוך, כולל מדינת פלסטין וישראל, להתקיים בשלום ובביטחון והכריז על הפסקת פעולות ה[[טרור]]. באותה מסיבת עיתונאים ערפאת טען גם שהציור של [[מטבע 10 אגורות|המטבע הישראלי של 10 אגורות]] מראה את מפת ההתפשטות הישראלית ברחבי [[המזרח התיכון]]. הכרזה זו סיפקה את האמריקאים, שפתחו עם אש"ף במשא ומתן שהופסק בעקבות [[אבק דרכים|הפיגוע]] ב[[חוף ניצנים]] ב-[[1990]].
 
ערפאת לא יכול היה או שלא רצה לבטל את [[האמנה הלאומית הפלסטינית]]. במאי 1989 אמר עליה שהיא "קאדוק" כלומר שעבר זמנה, אולם גם בהמשך לא ביטל אותה.
 
ב-[[8 באפריל]] [[1992]] התרסק מטוסו של ערפאת במדבר הלובי. שלושה מנוסעי המטוס נהרגו, אך ערפאת יצא בפציעות קלות. פגיעה מוחית שנגרמה לו, גרמה לרעד בשפתיו בעת הדיבור (שאף על פי שהוקל במהלך השנים לא פסק עד יום מותו). כשנראה היה שהמטוס עומד להתרסק התקרבו מקורביו של ערפאת אליו, העבירו אותו לחלק האחורי והבטוח יותר, עטפו אותו בשמיכות והגנו עליו בגופם, וכך הבטיחו את הישארותו בחיים. במהלך הימים שלאחר התאונה, נפוצו שמועות רבות על מותו של ערפאת הנעדר ואף נערכו הפגנות אבל אצל הפלסטינים.
 
בעת [[מלחמת המפרץ]] הביע ערפאת תמיכה ב[[סדאם חוסיין]]. תבוסתה של [[עיראק]] במלחמה שמטה את הקרקע מתחת לרגליו וגרמה להפסקת תמיכתן הנדיבה של [[מדינות המפרץ]] באש"ף. העדר התמיכה וקריסת [[ברית המועצות]] היו ככל הנראה הנסיבות שהביאו את ערפאת לגלות מתינות יחסית ולהצטרף לתהליך המדיני. בתחילה אישר השתתפות של משלחת פלסטינית (כחלק ממשלחת ירדנית-פלסטינית) ב[[ועידת מדריד]] שהתכנסה בסוף [[1991]] ובמשא ומתן שבעקבותיה. כאשר תהליך מדריד נקלע למבוי סתום, אישר לאנשיו לפתוח במשא ומתן חשאי וישיר שהוביל לחתימת [[הסכמי אוסלו]] בשנת [[1993]]. תקופת פרסום ההסכמים הייתה תקופה שבה שליטתו של ערפאת באש"ף עורערה ונשמעו עליה קריאות תיגר. במהלך הפולמוס האשימו דוברי הימין את הממשלה כי במדיניותה הגישה לערפאת חבל הצלה.
 
===ראש הרשות הפלסטינית===
[[קובץ:Bill_Clinton,_Yitzhak_Rabin,_Yasser_Arafat_at_the_White_House_1993-09-13.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ערפאת, [[ביל קלינטון|קלינטון]] ו[[יצחק רבין|רבין]] בעת [[הסכם אוסלו]]]]
[[קובץ:YasserArafat.jpg|שמאל|ממוזער|150px|יאסר ערפאת]]
במסגרת הסכמי אוסלו חזרו ערפאת ותומכיו מגלות תוניסיה לשטחי יהודה, שומרון ועזה, והקימו בה את [[הרשות הפלסטינית]] כשלב ביניים בדרך ליצירת [[מדינה פלסטינית]]. בתמורה התחייב ערפאת להפסיק את המאבק המזוין. הסכם זה זיכה את ערפאת יחד עם [[יצחק רבין]] ו[[שמעון פרס]] ב[[פרס נובל לשלום]]. ב-1996 ערפאת נבחר רשמית ליושב ראש הרשות הרשות הפלסטינית ב[[הבחירות הכלליות ברשות הפלסטינית (1996)|בחירות]] שפוקחו על ידי [[נשיא ארצות הברית]] לשעבר, [[ג'ימי קרטר]], ברוב של 88 אחוזים (מולו התמודדה [[סמיחה ח'ליל]]).
 
הוויכוח הציבורי בישראל שהתנהל בעקבות ההסכם המדיני עם ערפאת היה חריף ביותר. דוברי ה[[שמאל וימין בפוליטיקה|ימין]] טענו כי הכנסת ערפאת ושוטריו החמושים לשטחים תחולל אסון, וזעמם הועצם בשל פיגועי ההתאבדות שביצעו מחבלים פלסטינים בתוך ישראל, אף שאלה השתייכו באותה תקופה לארגוני האופוזיציה המוסלמים. רציחתו של [[יצחק רבין]] בידי מתנקש יהודי הייתה שיאה של המחלוקת הפנימית במדינה. ערפאת מעולם לא ערך ביקור רשמי בישראל ולא נכח בהלוויה, אך בא לנחם את משפחת רבין בביתה. הוא הרבה לציין אחר כך את יצחק רבין כפרטנר שלו ל"שלום האמיצים".
 
ביום חתימת הסכמי אוסלו (13 בספטמבר 1993), בנאום מוקלט מראש ששודר בטלוויזיה הירדנית הודיע ערפאת לעם הפלסטיני כי "הצהרת העקרונות" אינה אלא חלק מיישום "[[תוכנית השלבים של אש"ף|אסטרטגית השלבים]]" של אש"ף{{הערה|1= אפרים קארש, מרכז בגין סאדאת, ספטמבר 2003, [http://www.biu.ac.il/Besa/karsh.pdf מלחמת אוסלו, אוטונומיה של הונאה עצמית] }}.
בנאומים פומביים השווה ערפאת את הסכמי אוסלו ל[[הסכם חודיבייה]] מספר פעמים (ב[[יוהנסבורג]] ב-1994 וב[[קהיר]] ב-1995{{הערה|‫{{nrg|בן דרור ימיני|מחרחרי מלחמה, ברור|874/866|4 באפריל 2009||1|1}}‬}}),
כמו כן ב[[נאום סטוקהולם]] ב-[[1996]], אמר לשגרירי מדינות ערב: "[אנחנו מתכננים] לסלק את מדינת ישראל וליסד מדינה פלסטינית טהורה. אנחנו נמאיס את החיים על היהודים בלוחמה פסיכולוגית ובהתפוצצות אוכלוסין. יהודים לא ירצו לחיות בקרבנו, הערבים"{{הערה|1= פורסם, בין היתר על ידי ידידיה אטלס, ערוץ 7 ו "Arafat's Secret Agenda to Wear Israelis Out", 1 April 1996, [[Insight on the News]] }}.
 
הרצון למנוע את נפילת ממשלת [[שמעון פרס]] בבחירות הניע את ערפאת לערוך מבצע מקיף נגד [[חמאס]] לאחר פיגועי ההתאבדות במרץ [[1996]], כולל עריכת [[ועידת שארם א-שייח'|ועידה בינלאומית ללוחמה בטרור]] ב[[שארם א-שייח]]. ערפאת חתם על הסכם נסיגת ישראל מרוב חלקי [[חברון]] עם [[בנימין נתניהו]], שאף לחץ את ידו. אחר כך, לאחר שיחות ממושכות ב[[ארצות הברית]], חתם עמו על [[הסכם ואי]].
 
[[קובץ:Yasser Arafat.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פגישה של יאסר ערפאת ברמאללה עם נציגות אמהות למען השלום, [[1999]]]]
ביולי [[2000]] נפגש עם ראש ממשלת ישראל [[אהוד ברק]] ב[[קמפ דייוויד]], בחסות נשיא ארצות הברית, [[ביל קלינטון]]. השיחות עם ברק, שמטרתו השאפתנית הייתה השגת הסדר סופי שיסיים את [[הסכסוך הישראלי-פלסטיני]], עלו על שרטון. בישראל ובארצות הברית התגבשה ההנחה לפיה ערפאת הוא האשם בכישלון, לאור סירובו לוותר על [[זכות השיבה]]. אמנם היו כאלה שהטילו את האשמה גם על כתפי ברק, אף שהרחיק לכת בוויתורים שלא הציע שום ראש ממשלה ישראלי לפניו, בהם חלוקת ירושלים. ערפאת השיב תשובה מתחמקת ל[[מתווה קלינטון]], שכלל ויתורים נוספים מצד ישראל, וגם שיחות שהתקיימו ב[[טאבה]] בשלהי זמן ממשלת ברק (בעת ש[[האינתיפאדה השנייה]] כבר פרצה) לא הולידו פרי של ממש.
 
גם במשך השנים שעברו מהסכם אוסלו ועד ל[[האינתיפאדה השנייה|אינתיפאדה השנייה]], שבהן התקיימה בשטחים שלווה יחסית (הופרה בעיקר ב[[אירועי מנהרת הכותל]] ו[[אירועי יום הנכבה 2000]]), התבטא ערפאת בצורה מתסיסה בפורומים סגורים שונים (ולעתים נדירות גם בתקשורת הערבית) ודיבר על "[[ג'יהאד]]" בדרך ל[[ירושלים]]. בימין עשו שימוש רב באמרות אלו, ובעיקר היה זה [[בני בגין]] שהרבה להזכירן ולעקוב אחריהן. ב[[פוליטיקה של ישראל|שמאל]], לעומת זאת, ייחסו להן חשיבות מועטה.
 
אישים ישראלים שפגשו את ערפאת סיפרו כי קשה היה לנהל איתו שיחה של ממש בנושאי מדינה. הוא הרבה במחוות לבביות שהביעו קרבה, אך השתמט מניהול שיחה ממוקדת, הרבה לגלוש לאנקדוטות ולזכרונות ולעתים שב וחזר על טענות תמוהות. למשל, דבריו כאילו ישראלים עומדים מאחורי חלק מהפיגועים, או גזיר העיתון שנופף בו כדי להראות שישראל מסרבת לקבל פליטים פלסטינים – אך קולטת המוני לא-יהודים מ[[רוסיה]]. כראש הרשות הפלסטינית, ערפאת נהנה משליטה על רוב התחומים הפלסטיניים ומסמכויות רבות שנבעו ממעמדו המשולש - יו"ר פת"ח, יו"ר אש"ף וראש הרשות הפלסטינית, כאשר סגנו בכל אחד מהגופים היה אדם אחר. לנוכח זאת, הועצם מעמדו של ערפאת בתור מייצגו של העם הפלסטיני, והוא נתפס בעיני רבים בישראל ובקהילה הבינלאומית בתור סמל הן של הבעיה הפלסטינית והן של פתרונה.
 
====האינתיפאדה השנייה====
[[קובץ:Mahzeh.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"חלום מבטיח- דרך אחת" - מודעת רחוב עם [[אבו מאזן]] ב[[צור באהר]] 2007]]
מעמדו של ערפאת התערער במהלך [[האינתיפאדה השנייה]], במהלכה הופרה תקופה של שקט יחסי, והפלסטינים חזרו לפעול בדרכים [[אלימות]]. מנהיגי ישראל האשימו את ערפאת בכך שארגן וליבה את האינתיפאדה, ובכך הפר את הסכם אוסלו (אם כי ראש ה[[שב"כ]], [[יובל דיסקין]], אמר ב-[[2009]] כי [[מרואן ברגותי]] היה {{ציטוטון|הרוח החיה שחוללה את האינתיפאדה השנייה, ולא ערפאת כפי שנוטים לחשוב}}){{הערה|1={{הארץ|ברק רביד|ראש השב"כ יובל דיסקין: "עסקת שליט תהיה סטירה לאבו מאזן"|1138383|29/12/2009|}}, וכן ידיעה של [[איתמר אייכנר]] ב"[[ידיעות אחרונות]]" באותו תאריך}}. הם גם האשימו אותו ב[[הסתה]] של הפלסטינים באמצעות מערכת החינוך ואמצעי התקשורת. בעקבות [[הפיגוע במלון פארק|פיגוע התאבדות קשה במיוחד במלון פארק]] ב[[נתניה]], שבו נרצחו שלושים יהודים, רובם קשישים, במהלך [[ליל הסדר]], פתחה ישראל ב[[מבצע חומת מגן]] במהלכו בוּדָד ערפאת במשכנו ב[[מוקטעה]] ב[[רמאללה]]. למרות זאת נמנעה ישראל מלגרשו מהארץ, חרף איומים חוזרים ונשנים, ואף החלטה ממשלתית בנידון.
 
מידת מעורבותו של ערפאת באינתיפאדה אינה ברורה לחלוטין. מוסכם כמעט על הכול שבמהלכה לא נקט בפעולות כדי להביא להפסקת אש, אף שהתחייב בכמה הזדמנויות לעשות כן, חלקן עוד בזמן שלטון ממשלת ברק. לא רק זאת, אלא שהוא חתר תחת מאמצי דמויות שלטוניות פלסטיניות אחרות להשליט סדר ושלום. עם זאת, קשה לדעת האם התפרצות האינתיפאדה באה בהשראתו או שהייתה ספונטנית, ולא ברור האם נתן הנחיות ישירות לפיגועים{{הערה|1=[[סארי נוסייבה]], שהיה מקורב לערפאת, כותב בספרו "היה הייתה ארץ" (עמ' 346 בתרגום העברי): {{ציטוטון|הוא לא שלח מתאבדים כשם שלא שלשל שוחד לכיסו, אבל הוא לא עשה כל שביכולתו לעקור בעיה זו מן השורש, משום שלא ראה רע במעשי המתאבדים.}}}}. על פי מקורות מודיעין ישראלים, תהייה שלו בתחילת האינתיפאדה באוזני מקורביו - "מדוע מתים כל כך מעט ישראלים לעומת פלסטינים רבים" - התפרשה כסימן שיש להתחיל ב[[פיגועי התאבדות בישראל|פיגועי התאבדות בתוככי ישראל]]. כך גם התפרשו התבטאויות נוספות שלו בשבח השהידיות. המודיעין הישראלי הציג מסמכים רבים (שרובם נתפסו במהלך [[מבצע חומת מגן|חומת מגן]]) בפני [[ארצות הברית]], שמהם עולה שערפאת תמך כספית באנשי טרור ובמשפחותיהם. חלק ממסמכים אלו מוצגים באתר [[המרכז למורשת המודיעין]]. [http://www.intelligence.org.il/sp/86_04/058.htm] [http://www.intelligence.org.il/sp/9_04/hamas.htm]. תקרית ספינת הנשק ה[[איראן|איראנית]], "[[קארין איי]]", שלהגעתה לחופי עזה היו אחראים מקורבי ערפאת, שיכנעה סופית את הממשל האמריקני כי אין טעם במגעים נוספים איתו.
 
במהלך האינתיפאדה נעשה ניסיון לקצץ בסמכויותיו ו[[מחמוד עבאס|אבו מאזן]] (מחמוד עבאס) מונה לראש ממשלה בעקבות לחץ של [[מדינת ישראל|ישראל]] ו[[ארצות הברית]]. כעבור 100 יום התפטר אבו מאזן, משערפאת סירב לסייע לו, וכראש הממשלה של הרשות הפלסטינית מונה [[אבו עלאא]] (אחמד קריע), אך גם הוא התקשה לתפקד בשל רצונו של ערפאת להותיר את השליטה בכל עניין בידיו.
 
===מותו===
[[קובץ:Arafat Tomb.JPG|שמאל|ממוזער|250px|קברו של ערפאת ב[[רמאללה]], צולם ב-[[24 בדצמבר]] [[2004]].]]
[[קובץ:Yasser Arafat's mausoleum.jpg|שמאל|ממוזער|250px|היכל הקבר של יאסר ערפאת במוקטעה, רמאללה, מאי 2008]]
[[קובץ:YasserArafatMausoleum.JPG|שמאל|ממוזער|250px|משמר חיילים ליד הקבר של יאסר ערפאת במוקטעה, רמאללה, יולי 2009]]
לקראת סוף אוקטובר [[2004]] התדרדר מאוד מצבו הבריאותי של ערפאת. ב־[[29 באוקטובר]] 2004 הותר לו לצאת ל[[פריז]] לשם קבלת טיפול רפואי, ומאז הוטל ערפול על מצבו הבריאותי. רעייתו [[סוהא ערפאת|סוהא]], שלאורך כל שנות האינתיפאדה שהתה בפריז, שלטה על זרימת האינפורמציה מבית החולים (בסיוע החוק הצרפתי שמקנה את השליטה במידע המופץ לציבור לבני המשפחה הקרובה), ובציבור הפלסטיני והעולמי רווחו שמועות בלבד. הדוברים הפלסטינים ניסו ליצור רושם כאילו מצבו יציב ולא בלתי הפיך.
 
בקרב הפלסטינים שרר תסכול מאי־הוודאות בנוגע למצבו הבריאותי של ערפאת, אשר אף הועצם בעקבות התפרצות טלוויזיונית פומבית של סוהא ערפאת שהאשימה את בכירי הרשות בניסיון "לקבור את בעלה בעודו בחיים". התפרצות זו התקבלה בכעס בציבור הפלסטיני, שבו הייתה לסוהא פופולריות נמוכה מאוד. יש שהעריכו שמקורה היה בחששה של סוהא שחלוקת הרכוש אחרי מות ערפאת לא תתבצע לשביעות רצונה (לפי אחד הדיווחים, אחר מותו של ערפאת חתמה [[סוהא ערפאת|סוהא]] הסכם עם [[הרשות הפלסטינית]] שלפיו תקבל הקצבה של 22 מיליון דולר בשנה{{הערה|‫{{ynet|ynet|דיווח: "סוהא תקבל 22 מיליון דולר לשנה"|3002900|11 בנובמבר 2004|}}‬}}).
 
אחרי יותר מעשרה ימי אשפוז כבר היה ברור לכל שקרוב מותו של ערפאת. בהכנות להלוויתו הוחל עוד בטרם נמסרה ההודעה הרשמית על מותו ב־[[11 בנובמבר]] [[2004]] לפנות בוקר. למחרת נערך לערפאת [[טקס אשכבה]] בהשתתפות רבים ממנהיגי העולם בקהיר ולאחריו נטמן ב[[רמאללה]].
 
הלוויתו של ערפאת אופינה בחוסר סדר ובפרץ רגשות בלתי נשלט של ההמון הפלסטיני. יריות רבות נורו במהלך הלוויתו, ואפילו דגל פלסטין שהונח על ארונו נקרע על ידי ההמון והוחלף בכאפייה (סמל היכר ידוע של ערפאת). במהלך ההלוויה נפצעו מספר פלסטינים שהשתתפו בטקס. ערפאת [[קבורה|נקבר]] במתחם [[קבר]] מפואר, מעין [[מאוזוליאום]] שנבנה ליד [[המוקטעה]], ואת בניית הקבר מימנה [[הרשות הפלסטינית]].
 
רובו של הציבור בישראל התייחס בשלילה לערפאת, בשל מעורבותו בהתקפות מחבלים קטלניות נגד ישראלים לפני ואחרי הסכמי אוסלו. עם זאת, היו שהמשיכו להתייחס אליו בחיוב גם לאחר פטירתו, כמו [[אורי אבנרי]]{{הערה|שם=אילו|1=[http://hagada.org.il/2007/01/29/%D7%90%D7%99%D7%9C%D7%95-%D7%A2%D7%A8%D7%A4%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D/ אילו ערפאת היה בחיים] 29 בינואר 2007, אורי אבנרי, אתר הגדה השמאלית}} ו[[גדעון לוי]]{{הערה|שם=בטרם|1=חינגת מותו בטרם עת, גדעון לוי, כתבה מספר 1137258, 31 באוקטובר 2004, הארץ}}.
 
מנאומיו של ערפאת לאחר הסכם אוסלו ומעדויות עמיתיו עולה שערפאת לא נטש את דרך הלחימה והוא ראה את הסכמי אוסלו כשלב בחיסולה של ישראל{{הערה|1=[http://www.nfc.co.il/Archive/003-D-20165-00.html?tag=05-46-48 מיהו ערפאת? תשובה לאורי אבנרי], ליאור כהן, 30 בינואר 2007, אתר חדשות המחלקה הראשונה}}{{הערה|1=[http://jcpa.org.il/2010/10/%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%A4%D7%AA-%D7%9C%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%A8%D7%A4%D7%90%D7%AA-%D7%9C%D7%A4%D7%A8/ עדות נוספת לאחריות הישירה של ערפאת לפרוץ אינתיפאדת אל-אקצה] יהונתן דחוח-הלוי, 12 באוקטובר 2010, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה}}.
 
=== סיבות המוות ===
 
גם כחלוף חודשים ארוכים ממותו של ערפאת, לא הובררו סיבות מותו. דו"ח הרופאים הצרפתים הודלף ופורסם בעיתונות בספטמבר [[2005]], אך עדיין לא היה בו לפתור את התעלומה. הועלו השערות לפיהם ערפאת מת מזיהום, מהרעלה או מ[[איידס]]{{הערה|‫{{nrg|nrg מעריב|המחלוקת: האם ערפאת מת מאיידס|981/375|8 בספטמבר 2005||1|}}‬{{ש}}‫{{הארץ|עמוס הראל, אבי יששכרוף|מה הרג אותו?|1.1042829|6 בספטמבר 2005}}{{ש}}‫{{הארץ|יוסי מלמן|ערפאת לא הורעל|1.1180391|14 ביולי 2011}}‬}}.
 
בשנת 2007 טען אורי אבנרי ש[[אורי דן]] שאל את שרון אם ערפאת מת באופן טבעי, ושרון השיב ש"עדיף לא לדבר על זה". לדבריו, אורי דן הבין זאת כאישור{{הערה|שם=אילו}}. בעיתון 'הארץ' פורסם כשבועיים אחר כך שישראל לא חיסלה את ערפאת עקב הבטחה לנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש{{הערה|1=[http://www.haaretz.co.il/literature/study/1.1386013 כולם חוץ מאורי דן] 12 בפברואר 2007}}. ראש המוסד [[דני יתום]] אמר שאין שום בסיס ולו הקלוש ביותר להאשמה שישראל אשמה במות ערפאת{{הערה|1=[http://www.iba.org.il/bet/?entity=705119&type=285 האם קנוניה ישראלית הביאה למותו של ערפאת?] אתר רשת ב'}}.
 
בנובמבר [[2012]] הוצאו עצמותיו של ערפאת מקברו על מנת לבדוק את סיבת מותו, ובפרט את הטענה הפלסטינית שערפאת הורעל על ידי ישראל{{הערה|{{ynet|סוכנויות הידיעות|ברשות ציינו 7 שנים למות ערפאת: "הוא הורעל"|4147021|{{תאריך|11/12/11|ללא קישורים}}|}}}}. בנובמבר [[2013]] פורסם הדוח ועל פיו נמצאה כמות גבוהה של [[פולוניום|פולוניום 210]] בשרידיו. לעומת זאת, דו"ח שפרסם צוות חוקרים [[צרפת]]יים מצא שערפאת מת בנסיבות טבעיות{{הערה|{{נענע10||מומחים צרפתיים: סבירות גבוהה שערפאת מת מנסיבות טבעיות ולא הורעל|1021956|3 בדצמבר 2013||news}}}}, וכך קבע גם צוות של מומחים רוסיים{{הערה|{{nrg||מומחים רוסים: ערפאת מת מוות טבעי|534/515|26 בדצמבר 2013||1|2}}.}}
 
== הנצחה ==
משתמש אלמוני