אבו כביר – הבדלי גרסאות

'''{{שם|אַבּוּ כַּבִּיר'''}} הייתה [[שכונה]] [[ערביי ארץ ישראל|ערבית]] של [[יפו]], אשר הוקמה בשנות ה-40 של [[המאה ה-19]] על ידי תושבי הכפר המצרי תל אל־כביר שב[[מצרים]]. אלה הובאו למקום על ידי [[איברהיםאבראהים פאשה]] לאחר שכבש את [[ארץ ישראל]] מידי ה[[עות'מאנים]]. כיום שוכנת השכונה בדרומה של [[תל אביב]]. בסוף [[שנות ה-60 של המאה ה-20]] הוקמה שכונת [[נווה עופר]], המכונה "תל כביר", מדרום לאבו כביר. לאחר [[מלחמת העצמאות]] הוארך [[רחוב הרצל (תל אביב)|רחוב הרצל]], והוא חוצה כיום את המתחם.

מיד לאחר [[כ"ט בנובמבר]] [[1947]] החלו ערביי אבו כביר [[יידוי אבנים|לרגום]] מכוניות יהודיות שעברו בכביש הראשי בדרכן ל[[ירושלים]] ולמושבות הדרום. ב-[[2 בדצמבר]] [[1947]] הגיעה משאית שהסיעה ארבעה פועלים יהודים ממקום עבודתם בשדה התעופה קסטינה (כיום [[חצור (בסיס)|בסיס חיל האוויר חצור]]) ל[[תל אביב]]. בהגיע המשאית לאבו כביר היא נרגמה באבנים. הנהג נפצע קשה והמשאית נעצרה. הערבים הוציאו את הנהג מהרכב ורצחו אותו בדקירות סכינים. שאר הנוסעים נפצעו מרגימת האבנים, אך ניצלו ברגע האחרון על ידי רכב צבאי בריטי שהזדמן במקרה למקום.

כדי לעקוף את אבו כביר נסללה במהירות [[דרך הביטחון]] מ[[שכונת התקוההתקווה]] ל[[מקוה ישראל]]. במשך חודשיים וחצי נמשכה המערכה בדרך של ירי, צליפות, חדירות ופיצוצי בתים. הבריטים התערבו בנעשה מדי פעם עד שההגנה החליטה לצאת בפעולות התקפיות גדולות.

המבצע הראשון נגד אבו כביר נערך ב-[[13 בפברואר]] [[1948]] ונקרא "מבצע דוד" על שם מפקד ה[[מפקדמחלקה (צבא)|מחלקה|מפקד המחלקה]] {{נזכור את כולם|4064|דוד טאובר}}, שנהרג מיריות צלף מאבו כביר בעת סיור מוקדם במקום ערב המבצע. ארבע מחלקות התקיפו את אבו כביר מכיוונים שונים. שתי מחלקות לא הצליחו לחדור את קו הביצורים של הערבים ונאלצו לסגת. מחלקה שלישית הצליחה לפרוץ ולפוצץ ארבעה בתים שבהם היו עמדות. 16 ערבים נהרגו ונלקח נשק רב. המחלקה הרביעית תקפה מכיוון כביש ירושלים ופרצה אל מפקדת הערבים במרכז השכונה. הם הצליחו להרוג את מפקד המקום, "אבו רחמה", ועוזריו. בקרב זה נהרגו 13 ערבים. למחלקה היו שלושה הרוגים. לזכר מבצע זה ושלושת ההרוגים קבעה עיריית תל אביב [[לוחית זיכרון]] בכניסה ל[[בית הספר לטבע, סביבה וחברה]], ברחוב הרצל 155.

המבצע נערך ב-[[13 במרץ]] [[1948]] ונקרא "מבצע מרכז". בשעה 21:00 החלו שלוש מרגמות להפגיז את אבו כביר. קולות נפץ אדירים נשמעו וענני עשן התאבכו אל על. לאחר ההפגזה פרצו הכוחות לאבו כביר ופוצצו מספר בתים החולשים על רחוב הרצל. ההשפעה הפסיכולוגית של ההפגזה הייתה עצומה. הערבים נטשו את קו הביצורים בהתפוצץ הפגז הראשון. אגדות ומעשיות נפוצו ביפו על "הפצצות המעופפות" ועל "פצצות האטום", שהן הנשק הסודי של היהודים. למעשה השפעתם הפסיכולוגית של הפגזים הייתה גדולה בהרבה מכוח ההרס שלהם. כתוצאה מכך, החלה בריחה מאבו כביר. הערבים החלו אף הם לבנות מרגמות בשם "מרגמת אבו יוסוף", אבל הן לא היו יעילות.

ב-[[23 במרץ]] [[1948]] ביקש מפקד ההגנה במחוז תל אביב במכתב לאג"ם/מטכ"ל לאשר לעיר תל אביב תקן מיוחד למרגמות: 16 מרגמות, 160 פגזים ולקבוע למרגמה את השם "דוד" על שם דוד ליבוביץ. במהרה דבק במרגמה שם החיבה [[דוידקה]].

כעבור שבוע, בשעות הלילה המוקדמות של ה-[[31 במרץ]] [[1948]], חדשהחידשה ההגנה את התקפתה על אבו כביר ב"מבצע מרכז 2". לאחר הפגזת מרגמות פרצו יחידות ההגנה והרסו כל מה שניתן להרוס. מאז חדלה אבו כביר לשמש כאיוםאיום על תל אביב. במבצע זה הושקעו יותר מטון של חומר נפץ. זו הייתה המנה הגדולה ביותר של חומר נפץ שפוצצה אי פעם בפעולה אחת במערכה בין תל אביב ויפו.

בשלהי [[אפריל]] [[1948]] נטשו כל התושבים והלוחמים את אבו כביר. את מקומם תפסו הבריטים. ב-[[10 במאי]] [[1948]], בהתאם להסכם מוקדם, מסרו הבריטים את המקום ליחידות ההגנה. בזאת נחתמה פרשת אבו כביר הערבית.

* [[פארק החורשות]] - פארק גדול מדרום לכנסייה הרוסית. הפארק מתבסס על חורשות אורנים שנטעו במקום בראשית [[שנות ה-50 של המאה ה-20]]. בשנת [[2013]] נפתח חלקו הראשון של הפארק ובו פינות משחקים, [[גלישה זוויתית| מתקן אומגה]] ועוד.

* ארמון השייח' אבו כביר בצומת הרחובות בן צבי וגרינבוים - עד לשנת [[2001]] שכנה במבנה ההיסטורי יחידת [[חיל האוויר]] [[יה״ב 230]]. בשנת 2001 היחידה פונתה, וזמן קצר לאחר מכן, המבנה נהרס עד היסוד. המבנה התאפיין בתקרות גבוהות וקשתיות, רצפות מצוירות וסממני פאר נוספים כגון [[בריכת שחיהשחייה]] ואורוות סוסים.

* החל מקיץ 2015 הוקצעוהוקצאו המבנים הישנים של החברה להגנת הטבע לטובתעבור פעילותה של הישיבה החילונית בינ"ה.

*'''יוסף אוליצקי: ממאורעות למלחמה''' הוצאת מפקדת ההגנה בתל אביב, [[1949]].