ברון פום שטיין – הבדלי גרסאות

[[תמונהקובץ:Hw-stein.jpg|ממוזער|200px|שמאל|הרוזן שטיין]]

'''הינרייך פרידריך קארל "רייכספרייהרר" פום שטיין''' ([[גרמנית]]: '''Heinrich Friedrich Karl Reichsfreiherr vom und zum Stein''';{{כ}} [[26 באוקטובר]] [[1757]] - [[29 ביוני]] [[1831]]), [[מדינאי]] [[פרוסיה|פרוסי]], מוכר בעיקר כ[[ברון]] פום שטיין. יש הרואים ברפורמות שערך את סלילת הדרך ל[[איחוד גרמניה (המאה ה-19)|איחוד גרמניה]]. הוא קידם את ביטול ה[[צמיתות]] אולם התנה את שחרור האיכר בפיצוי ה[[אציל]] הפאודלי. חייב את בני ה[[אצולה]] בתשלום מס על האחוזות שבחזקתם ופעל ליצירת מערכת מוניציפלית מודרנית.

כחלק מהשינויים שהנהיג שטיין באזורים הללו היה גם פרויקט הרחבת [[נהר הרור]] שהפך זה מכבר למוצא חשוב ל[[פחם]] המקומי. הוא גם דאג לשיפור תנאי הניווט ב[[וזר (נהר)|וזר]] (Weser) ולטיפוחן של הדרכים הסלולות באזור. ביוני [[1793]] נישא ל[[רוזן|רוזנת]] וילהלמינה פון-ואלמודן ( Wilhelmine von Wallmoden) בתו של גנרל-[[פלדמרשל]] הרוזן [[לודוויג פון ואלמודן-גימבורן]] (Ludwig von Wallmoden-Gimborn), מי השהיה בנו הלא חוקי של [[מלך בריטניה]] [[ג'ורג' השני]].

כאשר הצבא הנפוליאוני צעד שוב לעבר פרוסיה בסוף 1812, שטיין הפציר בצאר לתקוף ולשחרר את אירופה מן העול הצרפתי. ואכן שיתוף הפעולה הרוסי-פרוסי לא אחר לבוא: ב-[[30 בדצמבר]] באותה שנה, חתם הגנרל [[פון ורטנבורג]] הסכם שיתוף פעולה עם הרוסים, שכלל גם מתן מעבר חופשי לכוחות הרוסיים ברחבי פרוסיה. במקביל שטיין פעל כאדמיניסטרטור זמני בפרובינציות המזרחיות והמערביות של פרוסיה, ומתוקף תפקידו הקים אספת נציגים אשר בפברואר 1813 הקימה את ה-Landwehr - מיליציית מילואים ואת ה-Landsturm - התשובה הלאומית-פרוסית לצבא העם הנפוליאוני. במקביל, קרא שטיין למלחמה חסרת פשרות נגד נפוליאון.

עם התגבשות הקואליציה האנטי-נפוליאונית, ועם הצטרפותן של [[אנגליה]] ו[[אוסטריה]], שטיין מונה למנהל האדמיניסטרציה של השטחים המשוחררים. לאחר [[קרב לייפציג]] שנערך בין ה-[[16 באוקטובר|16]] ל-[[19 באוקטובר]] 1813, נכנס שטיין לעיר המשוחררת והביע את דעתו על השליטה הנפוליאונית: "הרי זה לפניכם – המרקם המפלצתי שהורכב מדם ודמעות של מיליונים רבים, ונתמך בשגעונו של טירן ארור. מכל קצוות גרמניה יש להכריז ולומר כי נפוליאון הוא בן-עוולה ואויבו של המין האנושי."

ב-[[24 במאי]] [[1815]], הוא שלח לצאר הרוסי ביקורת מפורטת על המגמות הפדרליות שיושמו במדינות הגרמניות. בשעה שהבין כי לא יוכל להוציא לפועל את רעיונותיו הלאומיים והליברליים, החליט שטיין לפרוש, לאחר שראה כי המלך הפרוסי מעכב את שינוי שיטת הבחירות ולמעשה פעל על-פי תכתיבי ה"קונצרט האירופי" שגובש ב[[קונגרס וינה]]. שטיין סירב להשתתף כנציג ב[[פרלמנט של פרנקפורט]], אשר בו ראה חיקוי גרוע למוסד הפדרלי המרכזי אליו שאף. בין השנים [[1820]]-[[1818]] השקיע את מלוא אונו לייסוד החברה לעידוד המחקר ההיסטורי ולפרסום ה-Monumenta Germaniae Historica