ישראל מסלנט – הבדלי גרסאות

הוא החל לפעול להחדרת לימוד המוסר, תוך שהוא מנצל את ההכרה בגדולתו בתורה. הוא פעל להקמת "בתי מוסר" אשר יפעלו בקרב הציבור הרחב. בין השנים [[1840]] - [[1848]] שימש כ[[ראש ישיבה]] ב[[וילנה]]. רבי ישראל היה נואם מוכשר, ודרשותיו הפתוחות לקהל הרחב משכו אלפים. דרשותיו הנלהבות על מוסר ומצוות שבין אדם לחברו עשו רושם גדול על שומעיו, ודמותו הפכה אחת הפופולריות ביותר בעיר. מרבית דרשותיו עסקו בחובותיו המוסריות של היהודי והתבססו על ספרות המוסר של היהדות - ספרים כמו "[[חובת הלבבות]]" של [[בחיי אבן פקודה|רבינו בחיי]] ו-"[[מסילת ישרים]]" של רבי [[משה חיים לוצטו]]. גישה זו הייתה חידוש משמעותי מכיוון ששיטת לימוד התורה, בפרט לצעירים, כללה באותה תקופה לימוד סוגיות בתלמוד הבבלי בלבד, תוך דילוג על דברי אגדה ודיון בהשקפת עולם. עם זאת, במאבק על ראשות ישיבת רמיילס הוא נדחה מפני הרב מרדכי מלצר ונאלץ להקים לעצמו ישיבה קטנה באחד מפרברי העיר.

 

ובהמשך: "...גברו בעלי לשון, יראי חטא נמאסו, סר מרע משתולל, השקר מתעטף במעיל הצדק, איש זרוע - לו הארץ, והאמת נעדרת...

הנה את אשר מלפנים בישראל, היה התורה והיראה תמים יחדיו, כערך חכמתם היה גם יראתם, הנה עתה בעוה"ר (בעוונותינו הרבים) כמעט נתפרד החבילה, נתקו המוסרות, ונפסק הקשר המחבר אותם יחד... ה' ירחם. {{ש}}

 

אישיותו החזקה ושיטתו המהפכנית והמנומקת, משכו אל ישיבתו תלמידים רבים. במרוצת הזמן, נוסדו ישיבות נוספות בהנהגתו ברחבי [[רוסיה]], [[ליטא]] ו[[פולין]].

==כתביו ודרכו==

===פולמוס המוסר===

 

כיום, המחלוקת בנושא זה אינה מצויה, ולימוד המוסר התקבל כמעט בכל הישיבות הליטאיות, מלבד ישיבות [[בית בריסק|בריסק]].

 

===כל עוד הנר דולק===

 

===אור ישראל===

 

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=עתה: מה היא היראה ומה קנייתה — {{ש}}אחת היא הרחבת הדברים הידועים לכל: {{ש}}יראת העונש הנוגע לַגְּוִיָה, ונפש הגבוה למעלה מכל יסודי תבל (<small>כלומר: הדרך לקבל "יראה" הוא להבין את שפלות עצמו ואת גובה הבורא, ובכל זאת אין זה מספיק</small>) - {{ש}}

...שמא תאמר שכוחה היא מהן? תלמוד לומר "ואחריתם בפיהם ירצו סלה". {{ש}}

ורק בהרחבה בהתפעלות הנפשי היסוד, להרחיב הרעיון בציור חושיי, לעורר הנפש ברגשת האברים... {{ש}}