המהפכה הירוקה – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Wheat yields in selected countries, 1951-2004.png|שמאל|ממוזער|250px|יבולי החיטה במקסיקו, הודו, ופקיסטן, בין השנים 1950 ל-2004. לפי ק"ג ל[[הקטארקטר (מדינה)|הקטר]]. ]]

[[קובץ:Wheat yields in developing countries 1951-2004.png|שמאל|ממוזער|250px|יבולי החיטה במדינות מתפתחות, בין השנים 1950 ל-2004. לפי ק"ג ל[[הקטארקטר (מדינה)|הקטר]].]]

מטרת התוכנית הייתה להאיץ את קצב ייצור החיטה במקסיקו, אשר באותו זמן ייבאה חלק מתצרוכת החיטה שלה, והכלים להשגת מטרה זו היו: גנטיקה, [[הכלאת צמחים]], פיטופתולוגיה, [[אנטומולוגיה]], [[אגרונומיה]], [[מדעי הקרקע]] וטכנולוגיות של גידול דגנים. מלבד בורלוג השתתפו בתוכנית שני חוקרים אמריקאים נוספים, אדוארד ולהאוזן - מטפח תירס, וג'ורג' נידרהאוזר - מטפח [[תפוח אדמה|תפוחי אדמה]]. שנותיו הראשונות של הצוות היו קשות מאוד. הם סבלו ממחסור בחוקרים מקומיים מנוסים ובציוד מתאים. כמו כן, הם לא זכו לשיתוף פעולה מצד החקלאים המקומיים אשר שדותיהם סבלו בעיקר ממחלת ה[[חילדון]]. בורלוג אף כתב בספרו "On World Hunger" כי במשך השנים הראשונות הוא התחרט פעמים רבות על כך שהסכים ליטול חלק בפרויקט. את עשר השנים הראשונות בתוכנית הקדיש הצוות ליצירת זני חיטה חדשים העמידים בפני מחלות, תוך כדי ביצוע 6,000 הכלאות שונות בזני חיטה שונים.{{הערה|שם=אוניברסיטת מינסוטה|1=אתר [[אוניברסיטת מינסוטה]], [http://www.cfans.umn.edu/Borlaug_s_Work_in_Mexico.html Borlaug's Work in Mexico]}}.

בתחילה, התרכזה עבודתו של בורלוג במזרח הרמה המרכזית של מקסיקו, בעיירה צ'פינגו הסמוכה ל[[טקסקוקו]]. אזור זה נפגע במיוחד מהחילדון ומתנאי קרקע בעייתיים. בורלוג הציע להאיץ את השבחת זני החיטה על ידי גידול החיטה בשני אתרים לחלופין, וכך להשיג שתי עונות גידול בשנה אחת, ולקצר פי שניים את הזמן הדרוש. שני האתרים שהציע היו שניהם במקסיקו, אך היה ביניהם הפרש גבהים רב ומזג האוויר בהם היה שונה מאוד. בורלוג רצה לגדל מחזור אחד בקיץ, ברמה הגבוהה והקרירה, ולקחת מיד את הזרעים ולזרוע אותם בתחנת ניסיונות בצפון מערב מקסיקו, באזור [[סונורה]]. מנהלו, ג'ורג' הרר, התנגד לתוכנית שאפתנית זו. מלבד העלויות הגבוהות הכרוכות בעונת גידול כפולה, הייתה מקובלת באותן שנים הטענה (שהופרכה בינתיים) שמבחינה חקלאית יש לתת תקופת מנוחה לזרעים לאחר הקציר, בטרם זורעים אותם שנית, על מנת שיאגרו אנרגיה ל[[נביטה]]. בתוכניתו של בורלוג לא היה פער זמן מספיק בין הקציר והזריעה מחדש. הרר הטיל [[וטו]] על התוכנית ובתגובה הודיע בורלוג על התפטרותו. מנהל הפרויקט כולו, [[אלווין סטקמן]] (Elvin C. Stakman), הגיע למקום ושכנע את בורלוג לחזור בו מהתפטרותו ואת הרר להסיר את התנגדותו לתוכנית. מ-[[1945]] גודלה החיטה בשני אזורים שונים, שהמרחק ביניהם היה 1,000 ק"מ והפרשי הגובה ביניהם היו 2,600 מטר.

יתרון בלתי מתוכנן, שהושג כתוצאה מעונת הגידול הכפולה, היה אי רגישותם של הזנים הנבחרים ל[[פוטופריודיזם]] - עיתוי הפריחה בהתאם לאורך היום. בדרך כלל, זני חיטה מתקשים להסתגל לתנאי סביבה חדשים בשל השינוי בשעות אור השמש במשך היממה. בורלוג סיפר על כך כעבור שנים: "יצא כי בצפון זרענו כאשר הימים התקצרו, בגובה נמוך ובטמפרטורות גבוהות. אז, אספנו את הזרעים מהצמחים היפים ביותר וזרענו אותם בדרום בעת התארכות היממה ובזמן שירדו משקעים רבים. כך הצלחנו ליצור, תוך זמן קצר יחסית, זנים שהתאימו לכל מרווח התנאים האקלימיים. דבר זה לא היה אמור להתרחש על פי הספרים".{{הערה|1שם=אתר [[אוניברסיטת מינסוטה]], [http://www.cfans.umn.edu/Borlaug_s_Work_in_Mexico.html Borlaug's Work in Mexico]}}. המשמעות הייתה שהפרויקט חסך לעצמו את הזמן הנדרש לפתח זנים מתאימים לכל אחד מהאזורים.

המהפכה הירוקה החלה במקסיקו, ב-1953 רכש בורלוג זן חיטה [[יפן|יפנית]] ננסי, בשם "נורין 10", אשר פותח על ידי [[אורוויל פוגל]] והוכלא, מאוחר יותר, עם זן אמריקאי עתיר יבול. תכונת הננסיות בחיטה היא בעלת חשיבות אגרונומית. בזני החיטה הננסיים הגבעול הוא עבה ותופעת ה"רביצה" שכיחה פחות. אורך הגבעול בזן שפותח היה כ-2/3 מאורך הגבעול בזנים המסורתיים במקסיקו. כמו כן, מספר הגבעולים והשיבולים בכל צמח היה גבוה יותר בזן שפותח. על מנת להתאים את זן החיטה הננסי לתנאי האקלים, הקרקע והמחלות המקומיים, הכליא אותו בורלוג עם זני החיטה העמידים למחלות שפותחו קודם לכן.

*רמת היבולים עלתה גם בשל מערכות [[השקיה]] מפותחות, הכנסת [[דשן|דשנים]] מלאכותיים ו[[הדברה]]. כדי לממן זאת היה צורך בהלוואות מהממשלה. השימוש בחקלאות עתירת טכנולוגיה הגדיל את התלות באספקת [[דלק|דלקים]] ים, דשנים וחומרי הדברה, דבר שתרם ליצירת [[משבר האנרגיה|משברי אנרגיה]] שהביאו לעליית מחירי התשומות לחקלאות. בנוסף, נגרמו שינויים אקולוגיים והגידולים החדשים לא עמדו בפני מחלות ושינויי אקלים, דבר שהביא לשימוש מוגבר בחמרי הדברה ולעלייה נוספת בעלויות הגידול.