יוסף צוריאל – הבדלי גרסאות

== ביוגרפיה ==

יוסף צוריאל נולד ב[[צנעא]] שב[[תימן]] ועלה לישראל כנער עם משפחתו בשנת 1949. הקריירה העיתונאית שלו החלה ב[[דבר לילדים]] ו[[מעריב לנוער]]. לאחר מכן כתב בעיתון [[הבקר]] ולבסוף ב[[מעריב]], שם הועסק שלושים שנה. במסגרת עבודתו במעריב שימש במשך עשרים שנה ככתב ב[[מזרח ירושלים|מזרח-ירושלים]] וב[[יהודה ושומרון וחבל עזה|שטחים]], ועשר שנים ככתב ב[[כנסת ישראל]].

== יצירתו הספרותית ==

ספריו של יוסף צוריאל עוסקים בהוויה של [[יהדות תימן]], בגולה ובישראל, וחושפים היבטים בחיי היום-יום של החברה היהודית בתימן, שעד כה הובלטו בספרות ומחוצה לה רק הסממנים הפולקלוריסטיים החיצוניים שלה.רומן הבכורה שלו '''כלולות''' שאף עובד לסרט טלוויזיה, מתאר מצד אחד, משפחה בדלת אמותיה, תוך הדגשת מאמציהן של הנשים להשפיע במעט על מהלך החיים בעולם פטריארכלי נוקשה, ומצד שני, קהילה קרתנית, שמרנית ומרושעת, נוקמת ונוטרת, הנתפשת לכל בדל רמז לחריגה מהנורמות הנהוגות בה. הרומן השני '''קרעים''' הוא סיפור מורכב על זעם, מבוכה, וחידלון בסביבה שאינה יודעת חרטה מהי, על סירוב עיקש לראות דברים נכוחה, על עקיפת האמת, על הטלת ספק בזכות הקיום של החריג, ועל שיגעון שנתפס כעונש. זהו סיפור על חברה המטריפה את עצמה לדעת. ברומן השלישי '''חלמתי יונים''' מתוארת משפחה תימנית הנעקרת משורשיה, מגיעה לירושלים של שנות החמישים ונגררת לכרוניקה אכזרית של התאזרחות בחברה הישראלית המתהווה. ראש המשפחה משתלט על בית ערבי נטוש ומשכן בו את אשתו ושבעת ילדיו, ממלא את חדריו בחפצים מרהיבים שהוא בוזז מבתים סמוכים, וממנה עצמו לאחראי על האכלוס בשאר חלקי השכונה. כך הוא ממציא עצמו מחדש בירושלים.

ספריו: