וון צפון-קוריאני – הבדלי גרסאות

ה'''וון הצפון-קוריאני''' הוא ה[[הילך חוקי|הילך החוקי]] וה[[מטבע]] הרשמי ב[[צפון קוריאה הצפונית]]. יחידות המשנה של המטבע הן מאה צ'ון לכל וון אחד. המטבע מונפק על ידי הבנק המרכזי של המדינה.

הוון הפך להילך החוקי בצפוןבקוריאה קוריאההצפונית ב-[[6 בדצמבר]] [[1947]], בהחליפו את הין הקוריאני. הוון מיועד רק ל[[אזרח]]י צפון קוריאה הצפונית; הבנק למסחר מנפיק [[שטר כסף|שטרות]] נפרדים עבור מבקרים זרים (foreign exchange certificate), כפי שהיה נהוג בארצות [[סוציאליזם|סוציאליסטיות]] אחרות. בעבר הנפיק הממשל שני סוגים של שטרות למבקרים זרים: שטרות אדומים עבור מבקרים מארצות סוציאליסטיות; ושטרות ירוקים או כחולים עבור מבקרים מארצות [[קפיטליזם|קפיטליסטיות]]. בשנים האחרונות פחת השימוש בשטרות אלו, והמבקרים משתמשים לרוב במטבעות זרים נפוצים כמו ה[[אירו]] האירופאי.

מאז 2001 נטשה הממשלה הצפון-קוריאנית את [[שער חליפין|שער החליפין]] הרשמי והסמלי של הוון ל[[דולר אמריקני]], 2.16 וון לדולר אחד (נטען כי שער זה היה מבוסס על תאריך הולדתו של [[קים ז'ונג איל]], [[16 בפברואר]]). שער חליפין רשמי עדכני יותר ביטא יחס של 142.45 וון לדולר אחד; אולם בעקבות [[אינפלציה]] מהירה, נשחק ערכו של הוון והוא התקרב בערכו ל[[וון דרום-קוריאני]]. אזרחים שעברו מצפוןמקוריאה קוריאההצפונית לדרומה או למדינות המערב, דיווחו כי ערכו של הוון ב[[שוק שחור|שוק השחור]] נע סביב 570 ל[[יואן]] סיני אחד ביוני 2009; עם זאת, ערכו בשוק השחור תמיד גבוה יותר מאשר במוסדות רשמיים.

הוון הוערך מחדש והוחלף על ידי הממשלה ב-2009, לראשונה מזה 50 שנה. לאזרחי צפון קוריאה הצפונית ניתנו שבעה ימים להחליף סכום מקסימלי של 100,000 וון בשטרות של 1000 (כ-40 דולר אמריקני בשוק השחור), לשטרות של 10 "וון חדש". לאחר מחאות עממיות הועלה הסכום ל-150,000 במזומן ועוד 300,000 בחסכונות בנקאיים. ההחלפה נתפשה כמהלך נגד פעילות בשוק הפרטי, שעלול למחוק את רוב [[חסכון|חסכונותיהם]] של תושבי צפון קוריאה הצפונית. בעיתון "[[טיימס]]" נטען כי המהלך הוא ניסיון להשתלט על אינפלציית המחירים בשוק ולמחוק את הונם של חלפני הכספים של השוק השחור. ההודעה על ההחלפה נמסרה לשגרירויות זרות אך לא לתקשורת הממלכתית בצפוןבקוריאה קוריאההצפונית, המידע נמסר מאוחר יותר דרך שירות ה[[רדיו]] החוטי המצוי בצפוןבקוריאה קוריאההצפונית.

כחלק מהתהליך, השטרות הישנים חדלו להיות הילך חוקי ב-30 בנובמבר, והשטרות החדשים לא חולקו עד 7 בדצמבר, ולפיכך האזרחים לא יכלו להחליף כסף בסחורות או שירותים עד ליום ההחלפה. רוב המסעדות, החנויות ושירותי התחבורה היו סגורים עד ליום זה. השירותים היחידים שנותרו פתוחים הם אלה ששירתו את הזרים ואת האליטה הפוליטית ואשר סחרו ב[[מטבע זר]] בלבד. סוכנות הידיעות הסינית "[[שינחואה]]" תיארה את המצב בו היו שרויים אזרחי צפון קוריאה הצפונית כ"[[פאניקה]] קולקטיבית". פקידים בכירים בממשל חששו שיתעורר אי שקט אזרחי בימים אלו, חשש שלא התממש ברובו. בסיסי ה[[צבא העם הקוריאני|צבא הצפון-קוריאני]] הושמו בכוננות ועלו דיווחים בלתי מאומתים על מספר מחאות ציבוריות בקומץ ערים ועיירות צפון-קוריאניות, אשר אילצו את הרשויות להגדיל במעט את כמות הכסף שהאנשים יכולים להחליף. ערמות של שטרות ישנים הועלו באש והושלכו ל[[נהר]]ות (בניגוד לחוק האוסר על השחתת צלמו של [[קים איל סונג]]), ושני סוחרים מהשוק השחור נורו למוות על ידי המשטרה המקומית ב[[פיונגיאנג]]. הרשויות הקוריאניות איימו ב"עונש חסר רחמים" למפרי חוקי חילופי המטבע.