יין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קובץ על יד (שיחה | תרומות) ←בציר ושיטות סיווג יין אחרות: הרחבה, עריכה |
|||
שורה 17:
}}
[[קובץ:Sommelier_e_Tastevin.jpg|שמאל|ממוזער|215px|ייננים נוהגים להריח את היין ולבחון את צבעו לפני השתייה.]]
'''יין''' הוא [[משקה חריף]] המיוצר לרוב מ[[גפן|ענבים]]. היין נוצר בעת [[תסיסה|תסיסה אלכוהולית]] של תירוש, כאשר ה[[סוכרוז|סוכר]] מומר בתהליך מטבולי על ידי [[שמרים]] ל[[אתנול]] (המכונה [[כוהל]] או אלכוהול) ול[[פחמן דו-חמצני]].
תהליך ייצור היין היה קיים עוד בימי קדם, כאשר התברר כי מיץ או פרי עוברים תהליך לא ברור (דאז) שבסופו נוצר משקה משכר. מאז ימי קדם יש ליין התייחסות רבה ב[[תרבות]] האנושית. פעמים רבות יש ליין תפקיד באירועים חברתיים ובאירועים [[דת]]יים. בדומה למשקאות חריפים אחרים, שתייה מרובה של יין גורמת ל[[שכרות]] ועליצות בטווח הקצר אך בטווח הארוך צריכת אלכוהול מוגזמת עלולה לגרום לנזקים בריאותיים. עם זאת, בשתייה מתונה, מועיל היין במניעת מחלות לב.{{הערה|1=ראו לדוגמה במאמר "[http://www.mayoclinic.com/health/red-wine/HB00089 ?Red wine and resveratrol: Good for your heart]", באתר MayoClinic.com}} בעל המלאכה המייצר יין מכונה "[[ייננות|יינן]]".
שורה 76:
מקובל לסווג יין על פי שנת ה[[בציר]] שלו כיוון שלרוב הוא מיוצר מענבים שנבצרו באותה השנה. יינות רבים משתבחים ככל שחולף הזמן מה שמביא חובבי יין לשמור ולנצור בקבוקים מתקופות בציר הנחשבות למשובחות. תקופות בהם המינון בין ימי שמש לימי גשם, בשלות הענבים בבצירתם ומוכנות האדמה נמצאים במצבם האופטימלי, ידועות באיכות היין שמופק בהן וכן במחירו המרקיע שחקים בשל כך. יינות אדומים יתיישנו טוב יותר ולאורך זמן ארוך יותר מאשר יינות לבנים וזאת בשל ריכוז [[טאנין]] גבוהה יותר בענבים האדומים. הטאנין שביינות האדומים מקנה להם את ה[[עפיצות]] - תחושת היובש או החספוס בפה אחרי הלגימה. רוב היינות הלבנים והסמוקים (רוזה) מומלצים לשתייה לא יאוחר משנתיים ימים לאחר הבציר.
[[קובץ:Grapes02.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ענבים בכרם]]
סוג היין (מבעבע, מחוזק, אדום, לבן, סָמוּק וכו') מהווה סיווג משנה ראשוני עבורו. צבע היין נקבע על פי נוכחות קליפות הענבים במהלך התסיסה הראשונית מאחר שצבע העסיס של כל הענבים הוא שקוף. יין אדום מיוצר מענבים שחורים או אדומים אך גם כאן מתקבל הצבע מהקליפות אשר תוססות יחד עם עסיס הענבים. יין לבן מיוצר מענבים ירוקים, כשבתסיסה מופרדות קליפות הענבים מהעסיס וכך מתקבל יין שקוף-צהבהב או ירקרק. כאשר מכינים יין מענבים אדומים ומשאירים את הקליפות בהשריה לתקופת תסיסה קצרה מתקבל לרוב יין בעל גוון ורדרד שנקרא "יין סמוק" (או גם בְּלָאשׁ).
[[יין מבעבע]] כגון [[שמפניה]] ו[[מוסקט (זן ענבים)|מוסקטו]] הוא יין המכיל [[פחמן דו-חמצני]] (CO<sub>2</sub>) שהוא תוצר מפעולת התסיסה, הנכלא בבקבוק. ישנם יצרנים המפיקים יינות תוססים בצורה מלאכותית על ידי הוספת גז (CO<sub>2</sub>) מ"בלון" לפני הביקבוק.
ביינות תוססים הלחץ בקבקבוק נע בין 1-6 אטמוספירות, כתלות בסגנון.
יינות מבעבעים באופן טבעי, בייחוד אלו שנעשו בטכניקת "שמפנואז" המסורתית נחשבים איכותיים יותר בשל אופן הכנתם הדורש יישון ממושך על השמרים, טכניקה המעצימה את איכות היין.
[[יין מחוזק]] הוא לרוב מתוק יותר ותמיד מכיל אחוז אלכוהול גבוה מזה של יין רגיל (בין 15%-22%). המתיקות נובעת מכך שתהליך התסיסה נקטע בטרם עת על ידי הוספת אלכוהול (תזקיק) ליין בכמות היוצרת יין בעל אחוז אלכוהולי גבוה, ריכוז גבוה זה הורג את השמרים ביין (הרגישים לו) ולכן נותר סוכר שיורי.
שורה 128:
=== תסיסה מאלו-לקטית ===
לאחר סיום התסיסה הכהלית עובר היין תסיסה נוספת המתרחשת על ידי חיידקים (בקטריה) לקטיים המצויים בו או מוספים לו על ידי תרבית מסחרית (לרוב ממשפחת O.Oeni).
במהלך התסיסה המאלולקטית הבקטריה ממירה בתהליך מטבולי את [[חומצה מאלית|החומצה המאלית]] ל[[חומצה לקטית]]- [[חומצה]] "רכה" (חלשה) יותר. כמו כן, במהלך התסיסה מתרחשים שינויים כימיים ביין המשפיעים על צבעו, טעמו והארומה שלו.
לא כל היינות האדומים עוברים תסיסה מלולאקטית. הסיבה לשימוש בתסיסה זו היא לא רק בשל שיפור איכות היין אלא גם משום שהיעדר חומצה מאלית מקנה ליין "יציבות בקטריאלית" - הופכת אותו לסביבה פחות מזמינה לגורמי קלקול ומצמצת את הסיכוי לקלקול בקטריאלי.
שורה 150:
היין הוא מצרך הכרחי לשם קיומם של החגים והטקסים היהודיים: בליל [[שבת]] שותים כוס יין בטקס הנקרא [[קידוש]], הבא לציין את כניסתו של היום הקדוש. גם במוצאי שבת שותים כוס יין בטקס הנקרא [[הבדלה]], המבדיל בין היום הקדוש היוצא ליום החול הנכנס. ב[[ליל הסדר]] שותים ארבע כוסות יין, ואילו ב[[פורים]] אף נהוג לשתות לשוכרה עד למצב שבו לא מבחינים "בין ארור המן לברוך מרדכי".{{הערה|1=תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ז' עמוד ב'.}} גם באירועים משפחתיים, כגון [[נישואין]] ו[[ברית מילה]] יש לשתות יין. יחסה החיובי של היהדות ליין הגיעה לידי כך, שנאמר "אין אומרין שירה אלא על יין". [[התלמוד הבבלי]] אף מרחיק לכת ומעמיד את השמחה האמיתית דווקא על כזו הנובעת משתיית יין: "[[אין שמחה אלא בבשר ויין]]".
למרות כל זאת, מזהירה הדת היהודית מפני שתייה מוגזמת: "אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ" ([[משלי]] כ"ג כ) ו"אין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין" (סנהדרין, ע ב). אמנם, שניים מהגיבורים בתנ"ך, [[נח]] ו[[
ט'), ואיסור מורחב יותר ל[[נזיר (יהדות)|נזיר]] בתקופת נזירותו שנאסר אפילו בענבים ובצימוקים (במדבר ו' ג').
על דרך [[הומור|הלצה]] נהוג לומר, על פי [[רש"י]] מ[[פרשת נח]] - "יי"ש מרבותינו - דורשים אותו לשבח, ויי"ש דורשים אותו לגנאי" ([[יי"ש]] הוא יין שרף וגם כינוי למשקאות חריפים בכלל בארצות אירופה). פירוש: קבלת משקה מה[[אדמו"ר]] או ה[[רב]] - זהו מנהג משובח; אולם סתם שתייה ללא מטרה של טקס דתי היא מגונה.
====כשרות היין====
שורה 167:
ב[[נצרות]], הבסיס לקדושת היין היא [[הסעודה האחרונה]] של [[ישו]]. במהלך הארוחה, מברך ישו על היין, מצהיר כי היין הוא דמו, ומורה לתלמידיו לשתות ממנו. אחר כך הוא בוצע את הלחם, מצהיר כי הלחם הוא גופו, ומורה לתלמידיו לאכול ממנו.
סיפור הסעודה האחרונה משמש בסיס לאחד ה[[סקרמנט]]ים המרכזיים בנצרות - טקס ה[[מיסה]]. טקס המיסה נהוג בכנסייה הקתולית ובחלק מהכנסיות הפרוטסטנטיות, ובמהלכו נעשה שחזור של הסעודה האחרונה - ראש הטקס מחלק יין ולחם למאמינים כביטוי לדמו ולגופו של ישו. היין והלחם המשמשים במיסה נועדו במיוחד לצורך זה, ועל כן הם מכונים "לחם הקודש" ו"יין הקודש".
טקס דומה נהוג ב[[הכנסייה האורתודוקסית|כנסייה האורתודוקסית]] וב[[כנסיות אוריינטליות|כנסיות האוריינטליות]] קרוי בשם [[הליטורגיה הקדושה]].
שורה 173:
===באסלאם===
בניגוד למנהג שתיית היין ביהדות ובנצרות, ציוויי האסלאם מחילים איסור מוחלט על שתיית כל המשקאות האלכוהוליים. היות שהיין הוא משקה
אלכוהולי, גם עליו חל איסור זה.
הציווי על איסור שתיית האלכוהול נקרא: "חַרָאם" (תרגום לעברית: "חטא"), ומקורו הוא במשפט המוסלמי - ה"[[פיקה|פִיקָה]]" - אשר מקביל ל"הלכה" היהודית.
בשל העובדה שה"פיקה" הוא פרשנות של דרך אללה כתוצר מחשבה של מלומדים, ה"חראם" עשוי להיתפס בעיני מוסלמים מסוימים כמצווה לא קדושה (שהרי אינה הוראה של 'אללה' בעצמו), ויכולה להיות אי הסכמה לגביו בקרב זרמים מסוימים (לדוגמה, ב[[סופיות|סופיזם]]).
שורה 231:
{{סוגי יין}}
{{משקאות חריפים}}
[[קטגוריה:יין|*]] [[קטגוריה:משקאות אלכוהוליים]]
[[קטגוריה:מאכלי שמרים]]
| |||