מוקצה מחמת מיאוס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 16:
לעומת זאת, ה[[ר"ן]]{{הערה|רבי ניסים בן ראובן, '''פירוש הר"ן על הרי"ף''', ביצה טו ב}} מסביר שרבי שמעון מסכים באופן עקרוני שאדם מקצה מדעתו דברים המאוסים. הר"ן מבאר שטעמו של רבי שמעון המתיר הוא משום שכאשר אדם רוצה להשתמש בכלי המאוס, בזאת הוא מסיר ממנו את הקצאתו, בכך שמתגלה עכשיו שלמרות מיאוסו של הכלי הוא אינו מוקצה מדעתו. טעמו של רבי יהודה שאוסר, מוסברת על ידי הר"ן על פי מה שידוע ממקורות אחרים שרבי יהודה נוקט בכלל '[[מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא]]' - כלומר, כל דבר שהיה מוקצה בכניסת השבת ישאר באיסור מוקצה במשך כל היום, גם אם עכשיו הוסרה הקצאתו.
==פסיקת ההלכה==
התלמוד מביא שב[[פסק הלכה|פסיקת ההלכה]] במחלוקת התנאים, נחלקו ה[[אמוראים]] [[רב אחאי#רב אחא (חברו של רבינא)|רב אחא]] ו[[רבינא]], כשאחד מהם סבר שהלכה כרבי שמעון והשני סבר שאין הלכה כמותו. במקום אחר בתלמוד נקבע כלל שבכל מקום שנחלקו רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל מביניהם, ולכן כך נקבע הלכה למעשה שמוקצה מחמת מיאוס מותר בטלטול כדעת רבי שמעון.
ה[[ראשונים]] נחלקו האם ההיתר של טלטול של מוקצה מחמת מיאוס הוא כללי או מסויג. בדיני מוקצה מוכרים שלושה סוגים שונים של טלטול:
| |||