היסטוריה של ספרד – הבדלי גרסאות

בשנת [[1469]] נישאו [[פרננדו השני, מלך אראגון]] ואיזבלהו[[איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה]] בנישואים שהביאו בסופו של דבר בשנת [[1516]] לאיחוד של [[אראגון]] [[ממלכת קסטיליה|וקסטיליה]]. איחוד פוליטי זה יצר את הבסיס לספרד אותה אנו מכירים כיום. השניים, ולצידם האצילים והכנסייה, טרחו להוריד מחשיבותו של הקורטס על ידי הפחתת סמכויותיו, דבר שהתאפשר כתוצאה מהעוצמה המלכותית שלאחר סיום הרקונקיסטה, עד שהפכו את האסיפה ללא יותר ממאשרת אוטומטית של כל החלטה מלכותית. אולם, הקורטס עדיין שלט בקופה הציבורית ובמיסים. גם בתקופת [[האימפריה הספרדית]] היה מעמדו של הקורטס לא יותר מאסיפה נאמנה למלך.

גילוי יבשת אמריקה בידי קולומבוס פתח עידן שבו כובשים ספרדיים השתלטו על רוב יבשת אמריקה, בהתאם ל[[חוזה טורדסיאס]], בייחוד על דרום ומרכז היבשת. במהלך [[המאה ה-16]] הביאו ה[[קולוניה|מושבות]] הספרדיות באמריקה עושר עצום לספרד והפכו אותה למדינה החזקה ביותר באירופה. למרות זאת סדרה של מלחמות עם מדינות אירופה האחרות ומלחמות פנימיות על המלוכה החלישו את ספרד עד כדי כך ש[[נפוליאון]] השתלט עליה ב-[[1808]], והכתיר את אחיו [[ז'וזף בונפרטה]] למלך. הספרדים, בסיוע בריטי, התקוממו נגד השלטון הזר, פתחו במלחמת [[גרילה]] וסילקו את הצרפתים לבסוף ב-1814. במקביל למהלכים אלה התחוללו מלחמות העצמאות במושבות שבאמריקה, וספרד איבדה את מרבית האימפריה שלה. לאחר נפילת נפוליאון החלה תקופה של עימותים פנימיים על השלטון, שבהם התבלט הגנרל [[רפאל דל ריגו]] שהוצא בסופו של דבר להורג. לאחר [[מלחמת ספרד-ארצות הברית|המלחמה עם ארצות הברית]] ב-[[1898]] איבדה ספרד את [[קובה]], [[פוארטו ריקו]] וה[[פיליפינים]], שלוש מושבותיה האחרונות מעבר לים.

בין ספטמבר [[1810]] לבין ספטמבר [[1813]] התכנס [[הקורטס של קדיס]] שבסופו נחקקה ה[[חוקה]] של חודש מרץ [[1812]], וכן חוקים רבים אחרים שהפכו את המשטר מ[[אבסולוטיזם פוליטי|משטר אבסולוטי]] למשטר של [[מונרכיה פרלמנטרית]]. ניסיון זה להפוך את המשטר האבסולוטי לקונסטיטוציוני כשל והמלך ו[[פרננדו השביעי, מלך ספרד]] ביטל במאי [[1814]] את תיקוני הקורטס. אף על פי כן נחשב הקורטס ותיקוניו כאחד ממקורות ההשראה העיקריים של ה[[ליברליזם]] הספרדי במאה התשע-עשרה. בין השנים [[1820]] ל-[[1823]] הצליחו הכוחות הליברליים בפיקודו של [[רפאל דל ריגו]] לכפות על המלך לפעול לפי החוקה ובשלוש שנים אלה התקיימה מלוכה פרלמנטרית בספרד.

בשנת [[1833]] נפטר המלך [[פרדיננדפרננדו השביעי, מלך ספרד|פרדיננדפרננדו השביעי]] ללא יורש זכר. הקורטס המליץ על ויתור על [[החוק הסאלי]] והמלכת בתו של המלך, [[איזבלה השנייה, מלכת ספרד|איזבלה]] למלכה. הדבר הביא לפיצול בשורות ה[[מלוכנות|מלוכנים]] שחלקם סירב לקבל את הוויתור על עקרון הירושה דרך הזכר וביקש להמשיך את שושלת בית בורבון על ידי אחיו של המלך, [[האינפנטה קרלוס, רוזן מולינה]]. פלג זה, שנקרא "[[קרליסטים]]", הפך לתנועה שמרנית שניהלה מ-1833 ועד 1876 שורה של מלחמות פנימיות והמשיכה להשפיע על הפוליטיקה הספרדית כ"[[סמן ימני]]". המלוכה הספרדית בראשות איזבלה נלחמה גם נגד כוחות רפובליקניים חזקים שהצליחו להקים בין השנים [[1873]]-[[1874]] את [[הרפובליקה הספרדית הראשונה]]. חברי הקונגרס החלו לכתוב חוקה שתהפוך את ספרד לרפובליקה פדרלית, אך רעיון הרפובליקה לא צלח ו[[בית בורבון]] הושב מחדש עם עלייתו לשלטון של [[אלפונסו השנים עשר, מלך ספרד]].