ספורט ביוון העתיקה – הבדלי גרסאות

{{הפניה לערך מורחב|המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה}}

 

 

הפרס נועד להיות זמני, ולכן הוענק זר עשוי מצמחים, כדי שלא ינוח המנצח "על זרי דפנה (מלאכותיים)". המנצח אמור להתאמן ולהתכונן לתחרות הבאות ולא להתענג על "ארון ה[[גביע (ספורט)|גביעים]]" שבביתו. כל זר נקטף מ[[צמח]] או [[עץ]] המקודש לאל זה או אחר. ב[[אולימפיה]] היה הזית העץ המסמל את ראש האלים, זאוס בכבודו ובעצמו. הנחת הזר על ראש המנצח סמלה, ולו לרגע קט, את אלוהותו.

===היאבקות===

 

 

היוונים זיהו בענף זה יסודות של מדע ואמנות גם יחד, וייחסו חשיבות למידת החן והסגנון הגלומים במצבי ההיאבקות השונים. הללו הבחינו בין שני סוגי היאבקות. הסוג הראשון הוגדר כהיאבקות זקופה או עילית, כשמטרת כל מתאבק הייתה להטיל את היריב על הקרקע שלוש הטלות "נקיות", כלומר בשימוש הגב, הכתפיים או הירך, המזכירות את ענף הג'ודו של ימינו. ההטלות הנקיות הקנו את הניצחון. המתמודדים עלו לזירת המשטח החולי בזוגות, שנקבעו לאחר הפלת גורל, ומתוך כך לא התקיימה הפרדה בין משקלי הגוף של המתחרים, כמקובל בעידן המודרני. ההיגיון שמאחורי "קיפוח" זה התבסס על איזון בין כובד גוף ומסיביות לבין גמישות, זריזות ובכלל מיומנות.