בקליט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת פרמטר רקע בתבנית תרכובת# |
שימושים |
||
שורה 7:
'''בָּקֶלִיט''' (ב[[אנגלית]]: '''Bakelite''') הוא גרסה מוקדמת של [[פלסטיק]], והוא השם הנפוץ של התרכובת '''polyoxybenzylmethylenglycolanhydride'''. הבקליט הוא [[שרף|שְׂרָף]] [[פולימר תרמוסטי|תרמוסטי]] (שלא ניתן להתיך) שנוצר באמצעות [[תגובת אלימינציה]] של [[פנול]] עם [[פורמלדהיד]]. הבקליט פותח על ידי [[ליאו בקלנד]] (Leo Baekeland{{כ}}; 1944-1863), [[כימאי]] אמריקני ממוצא [[בלגיה|בלגי]] בשנת [[1907]] ב[[ניו יורק]].
בקליט הוא אחד ממוצרי הפלסטיק הסינתטי הראשונים, ושימושיו העיקריים התבססו על היותו מבודד חשמלי ומבודד תרמי טוב. שימושיו כללו בידוד חשמלי, למשל ב[[חיבור שקע-תקע|שקעי ותקעי חשמל]], כיסוי חיצוני למכשירי חשמל, [[תקליט]]ים, ואף כמרכיבים בכלי מטבח, תכשיטים, מקטרות, כלי נשק וצעצועים. בשנת [[1993]] הגדירה [[האגודה האמריקנית לכימיה]] (ACS) את הבקליט כ'ציון דרך היסטורי לאומי בכימיה', לאור חשיבותה של הבקליט בתור הפלסטיק המסחרי הסינתטי הראשון. מכיוון שכיום כמעט ולא משתמשים בבקליט, מראה ה"רטרו" של מוצרי בקליט הופך את חלקם לפריטי אספנות.
פלסטיק המבוסס על פנולים כמעט ולא נמצא בשימוש כיום, וזאת משום ששיטות הייצור שלו אינן אטרקטיביות בהתחשב בחלופות מודרניות. בנוסף, פלסטיק המבוסס על פנולים לרוב יהיה פריך יותר ולכן תכונותיו המכניות פחות טובות. כיום מייצרים בקליט בצורה של מוטות, יריעות וצינורות עבור יישומים בתחום התעופה, האלקטרוניקה והפקת חשמל.
| |||