מרונים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏המאה ה-19: ניסוח לא אנציקלופדי
שורה 91:
לעומת זאת, התפתחה אסכולה אחרת, שנושא דגלה בשנות ה-30 וה-40 היה השייח' [[בשארה אל-ח'ורי]], מארוני בעל מעמד חשוב בהר הלבנון. על-פי אסכולה זו, אין המארונים יכולים לשלוט לבדם על לבנון, בוודאי לא כפי שחזו בטעות ב-1920, ובוודאי לא כאשר לקראת סוף שנות ה-30 ובראשית שנות ה-40 נראה בעליל כי צרפת עומדת לסיים את תפקידה ההיסטורי בלבנון. לפיכך, על המארונים להגיע להבנה עם האוכלוסייה המוסלמית שסביבם, שכן רק הבנה כזו תאפשר לקיים את לבנון כמדינה נפרדת. במילים אחרות, אמר השייח' בשארה אל-ח'ורי: "איננו יכולים להכות את העולם שמסביב, לכן כדאי לנו להצטרף אליו, בתנאים שישמרו על ייחודיותנו".
 
אסכולה נוספת, אשר לזרם שאימץ אותה הודבק בשנות ה-30 הכינוי "פיניקים צעירים", טענה שלבנון מהווה ישות לאומית נבדלת מסביבתה, בעלת מורשת משלה, המתייחסת לתקופה ה[[פיניקים|פיניקית]] הקדומה. זאת ועוד: לבנון היא רצף היסטורי אחד, שהחל לפני זמן רב לפני הופעת הערבים והאסלאם, והמארונים הם בבחינת נטע זר לאוכלוסיות המתגוררות באזור. לפיכך, על המארונים לשתף פעולה עם מיעוטים שכנים שיש להם תחושה של [[בדלנות]] אתנית (בכלל זה, [[התנועה הציונית]]), נגד העולם הסובב אותם, שאינו מקבלם. הפיניקים הצעירים היו קבוצת אינטלקטואלים מצומצמת ובעלת השפעה. הם עדיין קיימים, בשם זה או אחר, בימינו. במקביל התפתחו בארצות במזרח-התיכון תנועות רעיוניות בעלות תפישת-עולם דומה לזו של הפיניקים: הפרעונים במצרים, [[הכנענים]] ("עברים צעירים") בארץ-ישראל, והמפלגה הסורית הלאומית, בעלת התפישה הפאן-סורית בלבאנט. כן ראוי לציין, שהןהן הזרם של אדה והן "הפיניקים" קיימו מגע רצוף עם התנועה הציונית בארץ-ישראל{{הערה|{{הארץ|דורית שילה|צפרא טבא, אחי ואוחתי: הארמית הסורית מנסה לקום לתחייה|1.1195312|29 במרץ 2010}}}}.
 
בהתקרב סוף שנות ה-30 ובראשית שנות ה-40, התבלטה האסכולה של שייח' בשארה אל-ח'ורי, הדוגלת בדו-קיום עם האוכלוסייה המוסלמית בלבנון ובהתנערות מרוחה של "לבנון הגדולה", אף כי לא מגבולותיה, כפי שכבר עוצבו. אסכולה זו טענה, כי על המארונים לשלוט תוך-כדי השגת הבנה עם אחרים.
כל הזרמים המרוניםהמארונים בלבנון יצרו קשרים טובים עם ראשי היישוב היהודי בארץ ישראל והקהילות היהודיות בעולם מאז שנות השלושים. כל דאגתם הייתה לשמור על קיומם וחירותם בארצם וניסווהם ניסו לחפש מיעוטים אחרים נוספים בסוריה ועיראק שיוכלו להיות בני בריתם כמשקל נגד לרוב הערבי באזור. עדות לכך אפשר למצוא בארכיונים שונים בארץ שמעידים על תמיכת הארמים מרוניםמארונים בזכות היהודית לבית לאומי ואף הבריחו את יהודי השואהאירופה וסוריה הנרדפים דרך לבנון אתאל עבר הגבול דרך האחיהםאחיהם המרוניםהמארונים שהתגוררו ביישובים בירעם וקלייעא ומשם לסוכנות היהודית או למטולה. הייתה אפילו יחידה צבאית מרונית, "גב"ס" - גיוס בלתי סדירים, לא לגמרי צה"לית אבל קיבלה הדרכה, נשק ופקודות מקציני צה"ל ופעלה מאחרוי קווי האויב להברחת אותם יהודים. הפטריארך הארמי מרונימארוני מצייןציין באחד הנאומים במהלך ביקורו בבית הכנסת בביירות: "היהודים הם לא רק אבותינו אלא גם אחינו, אבותיכם הם אבותינו, אנחנו בני אותו גזע ושפתנו הארמית ושפתכם העברית קרובות אחת לשנייה, אנו מתפללים שאלוהים יציל את היהודים מהרדפיותמהרדיפות באירופה ובפלשתינה". הארכיבישוף מובארק הוסיף וציין: "אני רוצה להבטיח לכם בני ישראל אשר גורשתם מאירופה ולא התקבלתם בפלשתינה שיש לנו ולכם מקום בלבנון ואנו פועלים אצל הרשויות (המנדט הצרפתי) להשגת מטרה זו. הארכיון הציוני, במחקר שלו על הארמים מרונימארונים, מגדיר אותם בפירוש כאוכלוסייה ארמית ששמרה על לאומיותה ודתיותה מאז הפלישה הערבית במאה השביעית ומציין שיש קווי דמיון בין שני המיעוטים שכנראה ימשיכו לתרום אחד לשני גם בעתיד.
 
ב[[מלחמת השחרור]] כבש צה"ל את השטח כמעט עד נהר ה[[ליטני]], לפי בקשת התושבים, אולם נסוג לאחר מכן. תוך כדי כך, גירש את תושבי בירעם המרוניםהמארונים מכפרם. יצחק בן צבי כתב על זה במכתב לבן-גוריון: "אין לי בעיה לעקור יישובים ערבים שנלחמו נגדנו אבל לעקור יישובים מרונים בגליל מבני בריתנו, זו טעות מדינית. אין הבחנה בין ידיד לשונא". בן-גוריון כתב ביומנו 3 שנים אחר כך במבצע לטרון: "היינו צריכים להשקיע במרונים. יש להם שורש היסטורי בלבנט ותרבות שונה משאר ליישובי הליגה".
 
====עצמאות לבנון====