מרונים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←המאה ה-19: ניסוח לא אנציקלופדי |
Liadmalone (שיחה | תרומות) |
||
שורה 91:
לעומת זאת, התפתחה אסכולה אחרת, שנושא דגלה בשנות ה-30 וה-40 היה השייח' [[בשארה אל-ח'ורי]], מארוני בעל מעמד חשוב בהר הלבנון. על-פי אסכולה זו, אין המארונים יכולים לשלוט לבדם על לבנון, בוודאי לא כפי שחזו בטעות ב-1920, ובוודאי לא כאשר לקראת סוף שנות ה-30 ובראשית שנות ה-40 נראה בעליל כי צרפת עומדת לסיים את תפקידה ההיסטורי בלבנון. לפיכך, על המארונים להגיע להבנה עם האוכלוסייה המוסלמית שסביבם, שכן רק הבנה כזו תאפשר לקיים את לבנון כמדינה נפרדת. במילים אחרות, אמר השייח' בשארה אל-ח'ורי: "איננו יכולים להכות את העולם שמסביב, לכן כדאי לנו להצטרף אליו, בתנאים שישמרו על ייחודיותנו".
אסכולה נוספת, אשר לזרם שאימץ אותה הודבק בשנות ה-30 הכינוי "פיניקים צעירים", טענה שלבנון מהווה ישות לאומית נבדלת מסביבתה, בעלת מורשת משלה, המתייחסת לתקופה ה[[פיניקים|פיניקית]] הקדומה. זאת ועוד: לבנון היא רצף היסטורי אחד, שהחל לפני זמן רב לפני הופעת הערבים והאסלאם, והמארונים הם בבחינת נטע זר לאוכלוסיות המתגוררות באזור. לפיכך, על המארונים לשתף פעולה עם מיעוטים שכנים שיש להם תחושה של [[בדלנות]] אתנית (בכלל זה, [[התנועה הציונית]]), נגד העולם הסובב אותם, שאינו מקבלם. הפיניקים הצעירים היו קבוצת אינטלקטואלים מצומצמת ובעלת השפעה. הם עדיין קיימים, בשם זה או אחר, בימינו. במקביל התפתחו בארצות במזרח-התיכון תנועות רעיוניות בעלות תפישת-עולם דומה לזו של הפיניקים: הפרעונים במצרים, [[הכנענים]] ("עברים צעירים") בארץ-ישראל, והמפלגה הסורית הלאומית, בעלת התפישה הפאן-סורית בלבאנט.
בהתקרב סוף שנות ה-30 ובראשית שנות ה-40, התבלטה האסכולה של שייח' בשארה אל-ח'ורי, הדוגלת בדו-קיום עם האוכלוסייה המוסלמית בלבנון ובהתנערות מרוחה של "לבנון הגדולה", אף כי לא מגבולותיה, כפי שכבר עוצבו. אסכולה זו טענה, כי על המארונים לשלוט תוך-כדי השגת הבנה עם אחרים.
כל הזרמים
ב[[מלחמת השחרור]] כבש צה"ל את השטח כמעט עד נהר ה[[ליטני]], לפי בקשת התושבים, אולם נסוג לאחר מכן. תוך כדי כך, גירש את תושבי בירעם
====עצמאות לבנון====
|