המשפט הרומי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
AutoIKhitron (שיחה | תרומות) clean up, replaced: [[קטגוריה: ← [[קטגוריה: (2) באמצעות AWB |
קישורים פנימיים, ויקישיתוף בשורה, עריכה |
||
שורה 1:
'''המשפט הרומי''' הוא המערכת ה[[משפטים|משפטית]] של [[רומא העתיקה]]. התפתחות המשפט הרומי נמשכה כאלף שנים, משנת [[449 לפנה"ס]] בערך, עת נוצרו "שנים עשר הלוחות" עד ל[[קודיפיקציה]] של המשפט הרומי שנערכה על ידי הקיסר [[יוסטיניאנוס הראשון]] בשנת [[530]] לספירת הנוצרים.
[[קובץ:Meister von San Vitale in Ravenna 004.jpg|שמאל|ממוזער|150px|יוסטיניאנוס הראשון]]
המשפט הרומי כפי שהשתמר
במובנו הרחב של המושג "המשפט הרומי" ניתן לומר שאין המדובר רק במערכת המשפטית הנהוגה ברומא הקדומה אלא במערכת המשפטית שיושמה ברוב מדינות [[אירופה]] עד לסוף [[המאה ה-18]]. במדינות רבות כ[[גרמניה]] יישומו של המשפט הרומי נמשך עד לתקופה מאוחרת יותר. מסיבות אלו מערכות משפטיות מודרניות באירופה ומחוצה לה מושפעות
==היסטוריה של המשפט הרומי בימי קדם==
===הרפובליקה הרומית===
לא ניתן לומר בדיוק מתי החל המשפט הרומי את התפתחותו העצמאית. הטקסט המשפטי הראשון המוכר לנו בפירוט הוא "שנים עשר הלוחות". המדובר בסדרה של צווים משפטיים שנוסחו על ידי ועדה של עשרה אנשים (''decemviri legibus scribundis'') בערך בשנת 449 לפני הספירה. השרידים שנותרו מלוחות אלו מראים כי לא היה זה "קוד משפטי" במובנו המודרני. מטרת הלוחות לא הייתה לספק מערכת משפטית שלמה וקוהרנטית המכסה את כל המקרים האפשריים, ונותנת פתרון לכל הבעיות האפשריות. המדובר היה ב[[חקיקה קזואיסטית]] שמטרתה הייתה להחליף את החוק הקיים בשעת חקיקתן בהוראות מודרניות יותר. ההוראות התייחסו למשפט האזרחי ול[[דיון אזרחי|דיון האזרחי]], וכן ל[[דיני משפחה]], [[קניין]] ו[[ירושה]].
חוק חשוב נוסף מתקופת [[הרפובליקה הרומית]] הוא חוק אקיליה משנת [[286 לפנה"ס]] אשר ניתן לראות בו את מקור חוקי ה[[דיני נזיקין|נזיקין]] המודרניים. עם זאת, תרומתה הגדולה ביותר של רומא לתרבות המשפטית האירופית לא הייתה בחקיקת חוקים מנוסחים היטב, אלא בעליית מעמד של משפטנים מקצועיים, והתייחסות למשפט כאל מדע. התפתחות זו הושגה בהליך הדרגתי של יישום טכניקות מדעיות שנלקחו מן ה[[פילוסופיה יוונית|פילוסופיה היוונית]] בשדה המשפט, יישום בו היוונים עצמם מעולם לא עסקו.
שורה 23 ⟵ 22:
המשפטנים ייצרו אף סוגים שונים של יצירות משפטיות. בערך בשנת [[130]] המשפטן סלביוס יוליאנוס ניסח נוסח אחיד לצווי הפראיטור, בו השתמשו כל הפראיטורים משנה זו ואילך. צו זה כלל תיאור של כל המקרים בהם יאפשר הפראיטור פעולה משפטית, ויעניק הגנה לצד מעוניין. הצו הסטנדרטי שימש למעשה כקוד משפטי מקיף, על אף שלכאורה לא היה לו תוקף של חוק. הוא קבע את הדרישות להצלחתה של תביעה משפטית. הצו הפך לבסיס שעליו נבנתה מערכת שלמה של פלפולים משפטיים על ידי משפטנים קלאסיים כיוליוס פאולוס ודומיטיוס אולפיאנוס.
הרעיונות החדשים והמוסדות המשפטיים החדשים שנוצרו בתקופה הקלאסית ובתקופה הקדם קלאסית
* היו אלה המשפטנים הרומים אשר הבדילו בין הזכות להשתמש בדבר מה, ואף להרוס אותו (בעלות) לבין היכולת להשתמש בו (חזקה). הם אף הבדילו בין [[דיני חוזים|דיני החוזים]] ודיני הנזיקין כשני חלקים שונים של דיני החיובים.
* היו אלה המשפטנים הרומים שהבחינו בין הסוגים הסטנדרטיים של ה[[חוזה]] ([[מכר]], [[קבלנות]], [[שכירות ושאילה]], מתן שירותים)
* המשפטן הקלאסי גאיוס המציא, בשנת [[160]] לערך, שיטה של משפט פרטי המיוסדת על חלוקה של האובייקטים בהם עוסק המשפט ל" personae" (אנשים) "res” (חפצים) ו-"actiones" (פעולות משפטיות). שיטה זו שימשה בכל רחבי אירופה, וניתן לראות את עקבותיה הן במשפט האנגלי, והן בשיטות משפט קונטיננטליות כ"קוד נפוליון".
===משפט בתר קלאסי===
באמצע [[המאה ה-3]] התנאים לקיומה של תרבות משפטית מפותחת הפכו לקשים יותר. המצב הפוליטי והכלכלי הכללי הדרדר. הקיסרים קיבלו את השליטה הישירה בכל האספקטים של החיים הציבוריים. המערכת הפוליטית של הפרינקיפאט, אשר שמרה בתחילה על כמה מן האפיונים הרפובליקנים הישנים, הפכה ל[[מונרכיה אבסולוטית]]. קיומו של מדע המשפט ושל משפטנים המתייחסים למשפט כאל מדע, ולא אל כלי להשגת מטרות פוליטיות על פי רצון השליט האבסולוטי, לא התיישב עם רוח התקופה. כתוצאה מכך נקטעה היצירה המשפטית. יצירת ספרות משפטית חדשה פסקה. משפטנים מועטים לאחר המאה השלישית מוכרים לנו
הכרזת הנצרות כדת המדינה תחת הקיסר [[תאודוסיוס השני]] הובילה לירידה בלימודי התרבות האלילית, אשר המשפט הקלאסי נחשב לחלק ממנה.
שורה 39 ⟵ 38:
* הקודקס הראשון היה קובץ של חוקים מזמנו של הקיסר [[הדריאנוס]] (תחילת המאה השנייה לספירה) ועד לזמנו של יוסטיניאנוס עצמו (תחילת המאה השישית). קודקס זה, המכונה Codex Iustinianus פורסם בשנת [[529]] ומהדורה מעודכנת פורסמה בשנת [[534]].
* הקודקס השני, והחשוב יותר, היה תמצית מכתבי המשפטנים הקלאסיים. תמצית זו, שכונתה “Digesta”
*
יוסטיניאנוס תכנן להשלים את עבודתו בפרסום קובץ של חוקים חדשים שנחקקו אחרי פרסום הקודכס, אך תוכנית זו מעולם לא יצאה לפועל. שרדו רק אוספים פרטיים (לא ממלכתיים) של חוקים מאוחרים יותר הנקראים "Novelae" (החדשים).
שורה 51 ⟵ 50:
==החוק הרומי בימי הביניים ולאחריהם==
===החוק הרומי באימפריה הביזנטית===
שורה 62 ⟵ 60:
תלמידי המשפטים הבחינו כי כללים רבים מן המשפט הרומי מתאימים להסדרת מערכות כלכליות מורכבות מאשר הכללים המסורתיים שהיו נהוגים אז באירופה. מסיבה זו המשפט הרומי הפך להיות הפרקטיקה המשפטית המקובלת, מאות שנים לאחר חורבן האימפריה. המלכים המקומיים החלו לעודד תהליך זה, ולשכור משפטנים בוגרי אוניברסיטאות שישמשו כיועצים וכחצרנים, ושאפו להרוויח מכללי המשפט הרומי כגון ''Princeps legibus solutus est'' (הריבון אינו כפוף לחוקים).
באמצע [[המאה ה-16]] היה החוק הרומי המחודש הפרקטיקה הנהוגה במרבית ארצות אירופה. מערכת משפטית בה התמזג המשפט הרומי עם אלמנטים מן [[המשפט הקנוני]] (משפט הכנסייה) וכללים מקומיים (במיוחד החוק ה[[פיאודליזם|פיאודלי]]) הייתה המערכת הנפוצה בכל אירופה, ואף ב[[סקוטלנד]]. החריג הייתה [[בריטניה]] בה התפתחה מערכת חוקים שונה לחלוטין הקרויה [[המשפט המקובל]]. המערכת הקונטיננטלית המכונה "Commune Ius" נקראת
הסיבות להתפתחותו הנפרדת של המשפט המקובל רבות. סיבה אחת היא כי המערכת המשפטית האנגלית הייתה מפותחת יותר מזו שבארצות אירופה בזמן בו התגלה מחדש המשפט הרומי, כך שיתרונותיו של המשפט הרומי לעומת המערכות המשפטיות הקיימות ביבשת לא באו לידי ביטוי באנגליה. גם שיוכו של המשפט הרומי ל[[האימפריה הרומית הקדושה|אימפריה הרומית הקדושה]] ול[[הכנסייה הקתולית|כנסייה הקתולית]], ונטייתו ל[[מונרכיה אבסולוטית]] הפך אותו לבלתי מקובל באנגליה מבחינה פוליטית. על אף כל אלו כמה אלמנטים מן המשפט הרומי מצאו את דרכם אל המערכת המשפטית האנגלית. במיוחד בראשית [[המאה ה-19]] עורכי דין אנגליים ושופטים אנגליים היו מוכנים לאמץ כללים ורעיונות מן המשפטנים ביבשת ומן המשפט הרומי. מערכות הדינים הנוגעות לדיני האישות בבריטניה היו נתונות תקופה ארוכה לשיפוט כנסייתי נפרד, והיו מאז ומתמיד תחת השפעת המשפט הרומי, כמו גם, מסיבות דומות, דיני האדמירליות.
שורה 68 ⟵ 66:
היישום המעשי של המשפט הרומי ביבשת אירופה בא לקצו כאשר החלו מדינות הלאום ליצור קובצי חקיקה לאומיים נפרדים. בשנת [[1804]] נחקק הקוד האזרחי הצרפתי. במהלך [[המאה ה-19]] מדינות אירופה אימצו את המודל הצרפתי והחלו ליצור קובצי חוקים משלהן. בגרמניה לא איפשר המצב הפוליטי יצירת קובץ חוקים כלל גרמני, ובחלקים מסוימים של גרמניה המשיך המשפט הרומי להיות מיושם עד חקיקתו של קובץ החוקים הידוע כBGB (Bürgerliches Gesetzbuch) בשנת [[1900]].
==המשפט הרומי
▲כיום, המשפט הרומי אינו מיושם עוד בפרקטיקה המשפטית, על אף שמערכות המשפט של מדינות כ[[דרום אפריקה]] ו[[סן מרינו]] עדיין מבוססות על ה"Ius Commune". אך אפילו במקום בו מבוססים קובצי החוקים על קודיפיקציה מקומית, כללים רבים שנלקחו מן החוק הרומי עדיין חלים. אף קוד לא סטה לחלוטין ממסורת המשפט הרומי. כללי המשפט הרומי אוחדו בקודיפיקציות הנפרדות למערכת ברורה יותר, ולרוב בוטאו בשפת המקום, והותאמו למנהגים המקומיים, אך מבלי להכיר ולהבין את מערכת המשפט הרומי לא ניתן להכיר ולהבין אף את מערכות החוקים הקונטיננטליות הנפרדות המצויות בתוקף כיום. כך, בארצות אלו, לימודו של החוק הרומי הוא חובה על תלמידי המשפטים.
כאשר הנטייה לאיחוד אירופי מביאה לרעיונות בדבר איחודו של המשפט האזרחי לקובץ על בעל תוקף מחייב ביבשת כולה, ה”Ius Commune” נראה בעיני משפטנים רבים כמודל שיש לשאוף אליו.
== קישורים חיצוניים ==
{{קישורי פורטל|רומא העתיקה|חוק ומשפט}}
* {{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://webu2.upmf-grenoble.fr/Haiti/Cours/Ak/index.htm אוסף חוקים רומאיים]
* [http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672963&blogcode=13230950 המשפט הרומי - רקע כללי, מקורות חקיקה וסקירה משפטית היסטורית/ עו"ד אדיר בנימיני]
| |||