היציאה מן החומות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-([0-9])\{\{כ\}\}-([0-9]) +\1–\2) |
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ קישורים פנימיים. לבקשת יוניון ג'ק |
||
שורה 33:
הראשונים שבנו מחוץ לחומות היו הנוצרים, אשר ניצלו את הסכמי ה[[קפיטולציות]] - היתרים ותנאים מפליגים לבני מיעוטים דתיים - והקימו בעיקר מבני ציבור.
[[הסנונית הראשונה]] הייתה [[סמואל גובאט]], ה[[בישוף]] [[פרוטסטנטים|הפרוטסטנטי]] של ירושלים, אשר כבר ב-[[1852]] הקים את מבנה הציבור הגדול הקרוי עד היום על שמו בהר ציון. באותן שנים הקים [[ג'יימס פין]], ה[[קונסול דיפלומטי|קונסול]] [[אנגליה|הבריטי]], שני מבנים מחוץ לחומות: האחד הוא בית הקיץ שלו, שנבנה באזור שבו תיבנה לימים שכונת [[טלביה]], והשני היה החווה החקלאית "[[כרם אברהם]]", שהוקמה לצורך עידוד עבודת האדמה בקרב יהודים, ונבנתה באזור שבו הוקמו לימים [[בית היתומים שנלר]] ושכונת כרם אברהם.
לאחר [[מלחמת קרים]] (1853-6) החלה להתפתח תנועת [[צליינות]] נרחבת של עולי רגל רוסים. הדבר הביא לכך ששנים ספורות לאחר מכן, בשנת [[1860]], הקים ה[[צאר]] את [[מגרש הרוסים]], שהפך למתחם הצלייני הגדול ביותר בירושלים, וכלל אכסניות שונות, [[בית חולים]], [[כנסייה]] ועוד. אחרי הרוסים, פנו נוצרים בני עמים ועדות שונות להקמת מבני לאום ודת מחוץ לחומות ירושלים, אשר נסמכו ברובם הגדול לרחוב הנביאים ולציר שבו ייסלל לימים [[רחוב המלך ג'ורג' (ירושלים)|רחוב המלך ג'ורג']] (כמו [[מנזר רטיסבון]] ו[[בית טליתא קומי]]). פעילות ענפה זו הביאה לכך שבשלהי המאה ה-19, פרצו הטורקים את [[השער החדש]], שנועד להקל על מעבר הנוצרים מרובעם בתוך העיר העתיקה אל מקבץ המבנים הגדול שהקימו מחוצה לה. בעיקר נהנו מכך ה[[צרפתים]], שהקימו סמוך לפינה הצפונית-מערבית של חומת העיר העתיקה את [[המתחם הצרפתי בירושלים]].
| |||