נדידת העמים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
Shizzio (שיחה | תרומות)
שורה 11:
האימפריה משכה חזרה את כוחותיה מבריטניה ([[410]]) ודיללה אותם במקומות אחרים, מה שהוביל בתורו לחדירה של ה[[פיקטים]] וה[[סקוטים]] מן הצפון דרומה לאנגליה, ה[[פרנקים]] החלו זורמים דרומה לגאליה הרומית ([[צרפת]] של היום) ואילו ה[[ונדלים|וונדלים]], שאף רגליהם נדחקו בגלל ההונים, החלו זורמים לכיוון [[ספרד]] ([[409]]) וצפון אפריקה ([[429]]).
 
שורת הפלישות והפשיטות שערך [[אטילה]] ההוני]] בין השנים [[448]] ו-[[452]] על [[קונסטנטינופול]], [[גאליה]], וצפון איטליה אמנם דעכה באותה מהירות שבה התעוררה, אחרי מותו הפתאומי של אטילה, אך שלטונה של רומא נחלש עוד יותר ונחשף חוסר האונים שלה לעצור בעד פולשים כלשהם, עד כדי כך שבשנת [[455]] הגיעו ונדלים מצפון אפריקה ובזזו את רומא נטולת ההגנה ללא כל הפרעה.
 
מעתה ואילך החלו השבטים הגרמאניים זורמים אל תוך נחלותיה של האימפריה בלא הפרעה: המנהיגים הסקסונים [[הנגסט והורסה]] שהגיעו לבריטניה כדי לסייע לרומים להדוף את הפיקטים והסקוטים הפולשים מצפון ניצלו את המצב והזמינו את השבטים העמיתים של ה[[סקסונים]], לצד ה[[יוטים]] והאנגלים, להתיישב באין מפריע בשטחי בריטניה. הפרנקים ה[[אלמאנים]], ה[[בורגונדים]], ה[[גפידים]], ה[[לומברדים]], ה[[שוואבים]] החלו אף הם נעים במרץ אל תוך שטחי הבלקן, מרכז אירופה, גאליה וספרד.