כלכלת הונג קונג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ויקישיתוף בשורה
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-דרום קוריאה +קוריאה הדרומית)
שורה 32:
| '''[[ייצוא]]''' || 390 מיליארד דולר (2010)
|- bgcolor=#CCCC99
| '''עמיתי ייצוא''' || סין 43 אחוז, יפן 12 אחוז, טאיוואן 8 אחוז, ארצות הברית 7 אחוז, דרום קוריאה הדרומית 5 אחוז, סינגפור 3 אחוז (2000)
|- bgcolor=#FFFFCC
| '''[[ייבוא]]''' || 433 מיליארד דולר (2010)
|- bgcolor=#CCCC99
| '''עמיתי יבוא''' || סין 41 אחוז, יפן 13 אחוז, ארצות הברית 8 אחוז, טאיוואן 7 אחוז, דרום קוריאה הדרומית 5 אחוז, סינגפור 4 אחוז (2000)
|}
[[קובץ:Lippo Center twin towers.JPG|שמאל|ממוזער|290px|מבני משרדים בהונג קונג]]
שורה 56:
* '''היעדר תשתית תעשייה וכוח אדם''': בנוסף על עונייה ניצבה הונג קונג באמצע המאה העשרים, כמוה כסין כולה, במידה רבה בשלב שטרם תיעוש מודרני וללא כוח אדם תעשייתי מיומן, מנגנוני הכשרה או תשתית תעשייתית כלשהי.
* '''היעדר משאבי טבע''': להונג קונג הזעירה והענייה לא היו משאבי טבע כלשהם שמהם יכלה להפיק עושר. הדרך היחידה שהייתה פתוחה בפניה להתפתחות כלכלית הייתה פעולת תושביה ומיצוי משאבי כשרונם.
* '''מורשת שוק חופשי''': בניגוד ל"נמרים" ואריות אחרים במזרח אסיה, כמו יפן, דרום קוריאה הדרומית, סינגפור או טאיוואן, בהונג קונג לא הייתה מורשת או מדיניות של פיתוח בהובלה של המדינה, המנוגדת לשוק חופשי. במקביל, הייתה מדיניות של מסים נמוכים, חוקי תעסוקה מתירניים, היעדר חוב ממשלתי וסחר חופשי כמעט לחלוטין.
* '''בידוד''': הונג קונג פעלה לאורך שנות החמישים והשישים, ובמידה מסוימת עד סוף שנות השבעים, במצב של בידוד כמעט מלא מסין העממית. אחרי האמברגו על הסחר שהוטל תחילה על ידי ארצות הברית בשנת [[1949]] ועל ידי ה[[או"ם]] בשנת [[1951]] הצטמצם התיווך בסחר שיכלה הונג קונג להעניק לסין למינימום. לכך תרמה גם המדיניות בעלת המגמות האוטרקיות של סין העממית בשנות החמישים והשישים. אלו במשולב הביאו לכך שהונג קונג התקיימה לכל אורך התקופה הקריטית של תיעושה כמעט בבידוד מוחלט מסין, לבד מייבוא מזון ומים ממנה.
* '''מדיניות הגירה''': בהונג קונג ננקטה לאורך שנים מדיניות הגירה כמעט לא מוגבלת. כתוצאה מכך, גדלה הונג קונג בקצב מהיר במיוחד, מ-750,000 עם תום המלחמה ל-3.1 מיליון בשנת [[1961]] ו-4.5 מיליון בשנת [[1975]].