ביצה (סביבה טבעית) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תיקון עצמי
מ תיקון קישור
שורה 125:
 
בשנת 1958 הסתיים המבצע ההנדסי ל[[ייבוש החולה|ייבוש ביצת החולה]], הגדולה שבביצות ארץ ישראל. הטעות בייבושה של ביצה כה גדולה (שחלקה היה גם אגם) התבררה רק כעבור עשור שנים. לפחות מין אחד של דו-חיים ([[עגולשון שחור-גחון]]) ושני מיני דגים נכחדו כתוצאה מן הייבוש.
לקראת סוף שנת 2011 נמצאו פריטים אחדים של העגולשון שחור הגחון - שנעלם בעת ייבוש החולה - בשמורת החולה, מה שגרם להתרגשות גדולה ולתדהמה בקרב אנשי השמורה, החוקרים והציבור בישראל. מיני עופות רבים הפסיקו לקנן בארץ, והאדמה היבשה של העמק החלה לשקוע, עקב ניסיונות לעיבוד חקלאי. משנות ה-90 הוצף שוב חלק קטן ממשטחי הביצות המיובשים והוקם [[אגמון החולה]] המשמש אתר תיירות וצפייה בעופות. בנוסף לכך, [[שמורת החולה]] הוקמה מיד לאחר הייבוש כדי לשמר משהו מהסביבה הטבעית של הביצות. נעשים ניסיונות להשיב מיני עופות לקנן בשמורה ובסביבותיה ביניהם [[קורמורן גמדי]] ו[[עיטם לבן -זנב]]. גם היום, עמק החולה שופע בבעלי חיים המתגוררים בו ועוברים דרכו ב[[נדידת עופות|נדידתם]]. נדידת העגורים השנתית בסתיו ובאביב היא אירוע בולט המושך תיירים ו[[צפרות|צפר]]ים רבים.
 
בכך הייתה הביצה למערכת האקולוגית המקומית אשר עברה את השינוי הגדול ביותר מכל שאר המערכות הנופיות בהן נתברכה הארץ עד כדי היעלמות. שרידים לתבנית נוף מולדת זו נותרו בדמות אגמון החולה, ומספר [[שלולית חורף|שלוליות חורף]] לאורך [[מישור החוף]] שבשונה מביצה שורדות רק חלק מחודשי השנה.