זיהום קרקע – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה# |
PelicanTwo (שיחה | תרומות) קישור פנימי |
||
שורה 15:
*'''פגיעה במקורות מים''': כ-75% ממקורות המים של ישראל הם תת-קרקעיים, כלומר, מי תהום. מזהמים המצויים בקרקע עלולים להיות מוסעים עם חלחול המים אל מי התהום. קצב תנועת מזהמים במי התהום תלוי בתכונת מסיסותם. המזהמים המסיסים מאוד במים נעים בקצב תנועת מי התהום. מרחב הפעילות האנושית בכלל והתעשייתית בפרט במדינת ישראל מצוי מעל מקווי מי התהום המרכזיים. לפיכך רוב האתרים המזוהמים, מצויים אף הם מעל מי התהום ועלולים לזהם אותם. ואכן, על פי נתוני משרד הבריאות, בשנים האחרונות נסגרו במחוז תל אביב 96 קידוחי מי שתייה, שהם 58% מכלל הקידוחים שהיו במחוז בשנת 1980. מתוך 85 קידוחים שנותרו עדיין פעילים, התגלו מזהמים אורגנים ב-52 קידוחים (61%){{הערה|[http://www.haaretz.co.il/news/science/1.1619701]}}.
==טיפול בקרקע מזוהמת==
זיהום הקרקע מתגלה לרוב רק כאשר מצטברות כמויות גדולות של מזהמים. כאשר קיים חשד לאתר מזוהם, ננקטים מספר צעדים מקדימים טרם השיקום עצמו. צעדים אלו כוללים ביצוע סקר היסטורי של האתר וביצוע [[סקר זיהום קרקע]] שמטרתו להגדיר את ריכוז המזהמים וסוגם. לאחר הגדרת הזיהום מוגדרת תוכנית לשיקום הקרקע בהתאם לממצאים. השיקום יכול להתבצע באתר עצמו (in situ) או מחוץ לאתר (ex situ). טיפולי in situ נפוצים הם טיפול ביולוגי, חמצון, וקיבוע מתכות. טיפולי ex situ מתבצעים לרוב על ידי סילוק הקרקע לאתרי פסולת מורשים או על ידי שריפה.
כיום המשרד להגנת הסביבה הנחיל את נוהל [[IRBCA]] במטרה לאפיין ולהגדיר בצורה שיטתית את הסיכונים הצפויים מהזיהומים.
| |||