יצחק ארד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תמונות - הסבה לעברית, תיקון פרמטרים#
שורה 5:
==ביוגרפיה==
===ילדות ונעורים - פרטיזן במלחמת העולם השנייה===
ארד נולד כ"יצחק רודניצקי" בעיירה סווינציאן, כיום ב[[ליטא]]. הוא למד בבתי ספר [[תרבות (רשת חינוך)|תרבות]] ו[[יבנה (רשת חינוך)|יבנה]] בליטא ובצעירותו היה שייך לתנועת "[[הנוער הציוני]]". הוא עבר עם הוריו ל[[ורשה|וורשה]], בה למד בבית ספר תיכון [[תחכמוני (בית ספר)|תחכמוני]]. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] הוא נמלט חזרה לליטא. ביוני 1941, בעקבות [[מבצע ברברוסה]], מצא את עצמו תחת הכיבוש הגרמני. הוא נמלט מאקציה ראשונה והמשיך אחר כך להתגורר ב[[גטו]]. בהמשך הוא הועסק על ידי הגרמנים במיון נשק שלל סובייטי וארגן קבוצה מחתרתית שסחבה נשק ממחסני הצבא הגרמני. בפברואר [[1943]] ברחו חברי הקבוצה אל ה[[יער]] והצטרפו ליחידת [[פרטיזן|פרטיזנים]] [[ברית המועצות|סובייטית]] על שם [[וסילי איבנוביץ' צ'פאייב|צ'פאייב]] באזור [[וילנה]]{{הערה|שם=שמשון|{{דבר|שמשון עופר|מפקדים ותיקים בצה"ל נתמנו לתפקידים חדשים|1968/07/01|00303}}}}, ובהמשך עבר ליחידה של פרטיזנים ליטאים בגדוד של בריגדת מרקוב. היחידה אליה הצטרף הייתה לא יהודית, וארד נאלץ להתמודד עם ה[[אנטישמיות]] של חבריו לנשק. פרט לחדירה ל[[גטו וילנה]] באפריל [[1943]] על מנת להיפגש עם מנהיג המחתרת [[אבא קובנר]], שהה ארד עם הפרטיזנים עד שחרור האזור על ידי [[הצבא האדום]], כשהוא לוחם כנגד הנאצים ומשתפי הפעולה עמם ב[[בלארוס]], תוך שהוא נושא את הכינוי המחתרתי "טולקה", שליווה אותו גם בשנים שלאחר מכן. בעקבות פעילותו ארד עוטר באות הפרטיזן דרגה א'. בהמשך התגייס ארד לצבא האדום ונלחם בשורותיה עד תום המלחמה, עת עזב את ליטא ועבר עם [[הבריחה]] ל[[איטליה]]{{הערה|שם=שמשון2|{{דבר|שמשון עופר|מפקדים ותיקים בצה"ל נתמנו לתפקידים חדשים - המשך|1968/07/01|01104}}}}.
 
[[קובץ:yitzhakarad.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יצחק ארד (בצד שמאל למעלה) וקבוצת פרטיזנים]]
ארד נולד כ"יצחק רודניצקי" בעיירה סווינציאן[[שווינציאן]], כיום ב[[ליטא]]. הוא למד בבתי ספר [[תרבות (רשת חינוך)|תרבות]] ו[[יבנה (רשת חינוך)|יבנה]] בליטא ובצעירותו היה שייך לתנועת "[[הנוער הציוני]]". הוא עבר עם הוריו ל[[ורשה|וורשה]], בה למד בבית ספר תיכון [[תחכמוני (בית ספר)|תחכמוני]]. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] הוא נמלט חזרה לליטא. ביוני 1941, בעקבות [[מבצע ברברוסה]], מצא את עצמו תחת הכיבוש הגרמני. הוא נמלט מאקציה ראשונה והמשיך אחר כך להתגורר ב[[גטו]]. בהמשך הוא הועסק על ידי הגרמנים במיון נשק שלל סובייטי וארגן קבוצה מחתרתית שסחבהשגנבה נשק ממחסני הצבא הגרמני. בפברואר [[1943]] ברחו חברי הקבוצה אל ה[[יער]] והצטרפו ליחידת [[פרטיזן|פרטיזנים]] [[ברית המועצות|סובייטית]] על שם [[וסילי איבנוביץ' צ'פאייב|צ'פאייב]] באזור [[וילנה]]{{הערה|שם=שמשון|{{דבר|שמשון עופר|מפקדים ותיקים בצה"ל נתמנו לתפקידים חדשים|1968/07/01|00303}}}}, ובהמשך עבר ליחידה של פרטיזנים ליטאים בגדוד של בריגדת מרקוב. היחידה אליה הצטרף הייתה לא יהודית, וארד נאלץ להתמודד עם ה[[אנטישמיות]] של חבריו לנשק. פרט לחדירה ל[[גטו וילנה]] באפריל [[1943]] על מנת להיפגש עם מנהיג המחתרת, [[אבא קובנר]], שהה ארד עם הפרטיזנים עד שחרור האזור על ידי [[הצבא האדום]], כשהוא לוחם כנגד הנאצים ומשתפי הפעולה עמם ב[[בלארוס]], תוך שהוא נושא את הכינוי המחתרתי "טולקה", שליווה אותו גם בשנים שלאחר מכן. בעקבות פעילותו ארד עוטר באות הפרטיזן דרגה א'. בהמשך התגייס ארד לצבא האדום ונלחם בשורותיה עד תום המלחמה, עת עזב את ליטא ועבר עם [[הבריחה]] ל[[איטליה]]{{הערה|שם=שמשון2|{{דבר|שמשון עופר|מפקדים ותיקים בצה"ל נתמנו לתפקידים חדשים - המשך|1968/07/01|01104}}}}.
 
===הפלמ"ח וצה"ל===