היסטוריה של ממלכת ירדן – הבדלי גרסאות

===התחייבויות קודמות כלפי המשפחה ההאשמית===

{{הפניה לערך מורחב|מכתבי חוסיין-מקמהון}}

[[קובץ:T. E. Lawrence, Herbert Samuel, Emir Abdullah - Amman 1921.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[תומאס אדוארד לורנס]], [[הרברט סמואל]], והאמיר [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|עבדאללה]] בעמאן, 1921]]

אחת מהתחייבויות אלו, אשר נעשתה עוד בימיה הראשונים של מלחמת העולם, הייתה בין המעצמה הבריטית, בייצוגו של [[הנרי מקמהון]], נציב בריטניה הגדולה במצרים, לשריף [[חוסיין בן עלי]], ה[[אמיר]] של העיר הקדושה [[מכה]] וראש [[השושלת ההאשמית|השושלת הערבית ההאשמית]]. במסגרת [[מכתבי חוסיין-מקמהון|חילופי מכתבים בין שני האישים לאורך השנים 1916-1915]], הסכים האמיר חוסיין לסייע לבריטים במאבק כנגד האימפריה העות'מאנית, וזאת במסגרת "[[המרד הגדול במדבר]]", כפי שייקרא לימים. בתמורה לסיוע זה, הסכימה בריטניה כי לאחר המלחמה האמיר ובני שושלתו יוכרו כריבונם של שטחים מסוימים במזרח התיכון המאוכלסים באוכלוסייה ערבית, אף שלא הוגדרו במדויק שטחים אלו{{הערה|Kamal Suleiman Salibi, '''The Modern History of Jordan''', London: I.B. Tauris & co ltd, 1993, Pp. 72-80}}.

===ניתוק הזיקה בין ירדן והגדה המערבית===

{{הפניה לערך מורחב|ניתוק הזיקה}}

לאורך השנים, וככל שמעמדו של אש"ף עלה, כך התערערה הטענה הירדנית לפיה מקומו של העם הפלסטיני בגדה המערבית הוא תחת שלטון ירדן. בין השאר, הועידה הבין-ערבית ברבאט, שהתכנסה באוקטובר 1974, הכירה באופן רשמי באש"ף כמייצגו היחיד של העם הפלסטיני באשר הוא, והכירה רשמית בזכותו של העם הפלסטיני לקיים מדינה עצמאית בהנהגת אש"ף. חרף השתתפותה של ירדן בפסגה, והניסיון לטעון שעתידם של השטחים הפלסטינים צריך להיות מוכרע במסגרת משאל עם, אש"ף הוכר כעת כנציגו הבלעדי של העם הפלסטיני, וכיחיד שיש לו סמכות לדבר בשמו. עם זאת, ירדן עדיין המשיכה לפעול בשטח לחיזוק היחסים בין שתי הגדות, כאשר השלטון הירדני הבהיר, באופן סמוי, כי כל פלסטיני אשר מבקש ליהנות מהסיוע הכלכלי הנרחב שסיפקה ירדן לגדה המערבית, עליו לתרגם זאת לתמיכה בהחזרת שלטונה שם. יצוין, כי חרף החלטות רבאט, הסיפוח הירדני של הגדה המערבית, אשר התקבל כזכור בשנת 1950, עמד עוד בתוקפו, והשלטון הירדני המשיך וטען לחוקיותו של הסיפוח ולזכותו של כל פלסטיני לרכוש אזרחות ירדנית. גם ההצהרות הירדניות, אודות היותם של הירדנים והפלסטינים עם אחד בלתי נפרד, המשיכו להישמע. הירדנים, בברכתו של המלך חוסיין, גם ניהלו שיחות חשאיות עם ישראל בניסיון לבדוק האם ניתן להשיב את שליטתה של ירדן בגדה המערבית בהסכמתה של ישראל, אך נענו ריקם{{הערה|מילסון, '''ירדן והגדה המערבית''', עמ' 35-31}}. כמו כן, ניסתה ירדן להגיע להסכמה עם אש"ף עצמו באשר להסדר אפשרי, אשר ישקף את זיקתה של ירדן לגדה המערבית. גם מגעים אלו, אשר באו לידי ביטוי במסגרת "תוכנית הקונפדרציה" של ירדן ופלסטין מראשית שנות ה-80, נשאו חרס{{הערה|קליין, '''דו-שיח ושברו: יחסי ירדן-אש"ף 1988-1985''', עמ' 28-23}}.